רצף הפרשות שבו אנחנו נמצאים מספר על השלבים המקדימים בתהליך היבנותו של עם ישראל – מאוסף של עבדים לכינון של עם.

פרשתנו נפתחת בתחושת דה ז'ה וו קלה: הרי כבר בספר בראשית (מו, ח), לפני שתי פרשות בלבד, רגע אחרי שהאחים

מחקרים רבים עוסקים בחשיבות ובייחודיות של שיחה פנים אל פנים. אך בעיני, מעניינת יותר מכל מחקר מדעי שבוחן את היתרונות

הושיע..  את.. עמך… וברך.. את..  נחלתך.. ורעם.. ונשאם.. עד..איפה 'העולם'? מישהו ראה את 'העולם' !?! כך היינו סופרים בתור ילדים.

הכול זמני במשכן. מוכן לתנועה. נוח להתקפל, לעבור בקלות ממקום למקום. אין קביעות. ארבעה פרשות מוקדשות למבנה, מהרגש שליווה את

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם: וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ

הנוי והנצח לחי עולמים טוֹב , בּוֹא נראה.. זהב? יש. כסף, נוּ לאדנים, בשביל שיחזיק מעמד.. ? יש. תכלת וארגמן