דברים לזכר בוג'ה | מה קורה כשאדם מתייאש מלמצוא את מה שאבד לו, כיוון שהוא לא מאמין שנותרה כל אפשרות

הדתל"שיות היא לא כאב בחיים שלי. לפעמים אני שוכחת מהזהות הזו ונזכרת פתאום, וזה מרגיש כמו להעמיס תיק כבד על הגב

כן קשה להודות אבל מספיק להסתתר: אם לא מערכת הרווחה לא הייתי איפה שאני היום. אם לא מערכת הרווחה יתכן והייתי היום דור

אם נגלה שיש לנו תפיסת עולם, אז השלב הבא הוא להקים בית ספר ולהפוך את תפיסת העולם לסדר יום.

ביום ירושלים אנו חוגגות וחוגגים את הזכות שנפלה בחלקנו – אנחנו יכולים להגיע לירושלים ולהסתובב בה בחופשיות, אחרי שבמשך שנים ארוכות תרחיש כזה היה דמיוני לגמרי עבור מרבית היהודים ברחבי הארץ והעולם. מלבד יום ירושלים מציינים היום גם את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, אך עובדה זו זוכה לתשומת לב יחסית מועטה ורבים לא מודעים אליה.

הזמן בו הרגשתי שאני "כל יכולה", שאני יכולה לעשות כרצוני, היה לאחר שאחי התאום אבי נהרג בצוק איתן.

אני מרגישה שהתקופה הזו מולידה עוד מחשבות ותובנות ואני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: מה אני אמורה לעשות עם כל זה?