עולם ההתחדשות היהודית, והיהדות הריבונית-חילונית, מתהלך רובו ככולו בעולם של אגדה. יש כתיבה ענפה והרצאות משכנעות, אבל בכל הנוגע ל"הלכה", ל"תכל'ס" אם תרצו – קול דממה דקה. כחילוני, בית המדרש לחינוך יהודי מחייב אותי לתנועה המתמדת שבין עולם האידיאות לעולם התופעות, בין הרעיונות השמיימיים לבין הבטון המוצק של מסדרונות בית הספר. הוא מציף את השאלות הקשות, את המחלוקות האידיאולוגיות, ובד בבד מחייב הכרעות קונקרטיות. כאדם שחונך בחינוך הממלכתי, שבשם ממלכתיותו גבה מחיר כבד מן החינוך היהודי-חילוני, אני מרגיש שבית המדרש מאפשר לי לדמיין חינוך שאינו ניטרלי אלא בעל תוכן, בעל נשמת חיים.

כשהגעתי לתכנית חשבתי שהשאלות כולן כבר בהירות לי, ונותר רק לשרטט בעדינות את התשובות. ככל שעבר הזמן התגלה לי בית המדרש הזה כ'מעיין' פלאי, שהלימוד ואופקי המחשבה שבו הם כמים שאין להם סוף. לימוד שמתחיל במעטה הסוציולוגי-חיצוני של מחשבה על חילוניות-דתיות, אך חודר אל התנועות הקיומיות שבשורשיהן; לימוד שהפתיחות וההכלה הן מרכיבים יסודיים ב-'איך' שלו, אך הן אינן מייתרות ומחליפות שיח עמוק ומאתגר על התוכן והערכים שב-'מה'; לימוד שהפגיש את מבטי במבטם של אחרים, ואִפשר, רגע לפני הפנייה החוצה, להביט לעצמי בעיניים.

הרבה שנים מלווה אותי חלום להיות שותפה לניסוח והקמה של חזון חינוכי חדשני, והאופציה לעשות זאת מתוך בית פרת, מבית המדרש שלו והקהילה שלו שאני כל כך אוהבת פשוט נראה טוב מכדי להיות אמיתי. הלימוד בבית המדרש הוא עבורי חידוש גדול בפני עצמו. בתי מדרש לרוב פונים לתוך עצמם. זה התנאי שעומד בבסיס היכולת לצלול לתוך עולם הטקסטים. בתוכם כל הדעות נשמעות, ומחלוקות מעמידות ומחזקות את יסודותיו. בית המדרש לחינוך יהודי מציע פורמט שונה: זהו בית מדרש לכל דבר, בו הלימוד הוא עיקר עיסוקו אך מבטו תמיד מופנה החוצה, במחשבה כיצד ניתן להוציא את הנלמד אל הפרקטיקה בעולם החינוך. זו החוויה המשמעותית ביותר שחוויתי הסמסטר, המפגש עם המתח הזה – המתח שבין מחלוקות אינטלקטואליות להכרעות חינוכיות, שבין עולם הלימוד לעולם המעשה.

רובנו נוטים לייחס לעצמנו מידה לא מבוטלת של פתיחות לתפיסות עולם שונות משלנו. הרי כבר הפנמנו את היתכנותם של פערי השקפות בינינו לבין אנשים אחרים. האמנם? מפתיע לגלות עד כמה ההנחה הזאת רחוקה מן המציאות. השתחררות מן המרחב התרבותי שבו התחנכנו היא מלאכה מורכבת הרבה יותר מכפי שנוטים לשער. בעיקר כי עמוק בפנים אנחנו דבקים במי שאנחנו, מסרבים להכיר בקיומה של אפשרות אנושית אחרת. עבורי, בית המדרש לחינוך יהודי - בהיותו נקודת מפגש - הוא מקום שמאפשר לחשוף לאט לאט את הנחות המוצא שלנו ביחס לעולם. זה לא מקרי שההנחות האלה נחשפות דווקא כשניגשים לדון בחינוך: הניסיון לצעוד בדרך משותפת מייצר התבוננות עומק באופן שבו אנחנו חונכנו, ובאופן שבו נרצה לחנך.

בית המדרש לחינוך יהודי היווה עבורי קודם כל פתח להיכרות עם קהילת בית פרת, קהילה של רבים ורבות אשר מכל אחד ואחת ניתן ללמוד כל כך הרבה. כתלמידה התעניינתי מאוד בארון הספרים היהודי, אך לא מצאתי מקום בו אוכל לשאול את השאלות שבערו בי ולהילקח ברצינות, וכחילונית הרגשתי שזה לא שייך לי. בית המדרש היווה עבורי פתח לחזון חינוכי אשר היה חסר לי בילדותי, ואמונה כי ניתן ליצור ולחדש במערכת החינוך. הלימוד בבית המדרש, אשר שונה כל כך מהחוויה האקדמאית המוכרת, מהווה מקום מפלט לכל השאלות הקשות, המעניינות, ואלו שלא העזתי לשאול באף מקום אחר. הקבוצה שנוצרה מהווה עבורי השראה יומיומית לעשייה החינוכית, ובית של ממש בין אנשים שזכות גדולה להכיר וללמוד מהם.

מאז הפכתי לאמא עולות בי הרבה שאלות חינוכיות ואני תוהה תמידית איך נכון לגדל את ילדי להיות יהודים מאמינים שמרגישים חלק מעם ישראל. הלימוד בבית המדרש לחינוך יהודי הפגיש אותי עם הוגים ואנשים חכמים שחקרו, למדו וכתבו על סוגיות אלה ועוד רבות אחרות כל חייהם. מבחינתי, חינוך זה דבר נושם וחי, והוא חייב לכלול דוגמה אישית, התנסות, כישלון והצלחה, לימוד ויישום. ואכן, לאורך השנה עלו בקבוצה הרבה מחשבות ושאלות, דיונים ושיחות עמוקות שנגעו בחיים עצמם ואיפשרו לי למצוא תשובות רבות ויותר חשוב מזה- עוד שאלות.

מסלול בית פרת להוראה מהווה עבורי הזדמנות יחודית ללמוד ללמד ולהתבשל כמורה. בעיניי הייוחדיות של הרוח הבית פרתי של בית המדרש, היא ההזמנה הפשוטה להיות חלק מהשיחה היהודית המתמשכת בדיוק כפי שאני, אנדראה. האוטנטיות שהלמידה הזאת מאפשרת לי מפגישה אותי בלי פילטרים עם חבריי לבית המדרש, עם הטקסטים, ועם המציאות החינוכית שאנחנו מעצבים וחולמים יחד.

כבר תקופה שאני עסוק בשאלה האם חינוך יהודי אפשרי גם בעולם שאיננו מחוייב למצוות. וכשאני אומר אפשרי אני מתכוון במובן העמוק, הבין-דורי. האם לחינוך יהודי יש התכנות, שרידות, האם הוא יכול לחלחל פנימה בעולם כזה? אני מרגיש שבבית המדרש לחינוך יהודי אנחנו שואלים את השאלה הזו במלוא הכנות, ועם אוריינטציה מלאה לעולם המעשה. בעיניי אין דבר רלוונטי מזה עבור הדור הבא של התלמידים והמחנכים במדינת ישראל.

"שמעתי על 'בית פרת להוראה' כשהייתי בשנה הראשונה של לימודים במכללה בצפון. מאז, הדרך לירושלים הייתה קצרה מאוד. חיפשתי אפשרויות שיעצימו את תחילת המסע המקצועי שלי בעולם החינוך, רציתי לימודים משמעותיים יותר. בית המדרש לחינוך יהודי מילא בדיוק את החלל הזה. האנשים, המפגש, הרצון להיות יותר וכמה שרק אפשר, המרחב, התכנים - כולם טובים ונכונים עבור מי שמחפש לו עוד"

"עצם הכותרת 'בית מדרש לחינוך יהודי' מעוררת שאלות. מהו בדיוק 'חינוך יהודי':
חינוך של יהודים? חינוך ליהדות? חינוך עיוני למסורת ולתרבות או חינוך מעשי לשמירת הלכה ולקיום מצוות. בעידן ה'אי-הסכמה' שבו אנו חיים כל אחת מהשאלות הללו עשויה לעורר מחלוקת אדירה במרחב הישראלי-יהודי.
בנוסף, ואולי חשוב מכך - האם אפשר בכלל ללמוד חינוך בבית מדרש? מה מקומו של מרחב רוחני-אינטלקטואלי בעולם שכל כולו מפגש עם תלמידים ונגיעה בשטח. אני לא בטוח שהשאלות האלה זכו למענה שלם במהלך השנה שבה לקחתי חלק בבית המדרש בבית פרת, אך לכל הפחות הן עלו וצפו והתחדדו עבורי.
כמי שמתעתד לעסוק ב"משרה מלאה" בהוראה, בלימוד ובטקסטים יהודיים ועבריים התהליך של בית המדרש היה חשוב לי ביותר. במהלך המפגשים עם המרצים ובלימוד עם המשתתפים האחרים זכיתי לעסוק בסוגיות של זהות, העברה בין-דורית, עבודה עם טקסטים, חינוך למסורת ועוד ועוד סוגיות מרכזיות.
אך בראש ובראשונה מבחינתי, כל הקסם הזה התרחש בסביבה מאתגרת, אינטיליגנטית, מעמיקה, מצמיחה ונעימה, שמורכבת ממשתתפים ומאנשי צוות מקסימים ומאירי פנים, שזכיתי לפסוע איתם בדרך."

"החוויה בבית פרת להוראה, נעה כל הזמן על הציר שבין האני והאנחנו, היחיד והכלל. המתח בין שני הקטבים הללו מעצב את אופי המפגשים והלימוד שבתכנית. כך אנחנו נפגשים ומכירים, משתפים ומקשיבים, והקליפות נושרות מעצמן. אנחנו לומדים ביחד, מביאים את עצמנו, את מי שאנחנו באותו הזמן, והמקום נהיה בית.
המפגש האישי הזה הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי, אך בהקשר היהודי הוא לא מספיק. בבית המדרש אנחנו מסתכלים על היחיד אבל גם (ולעיתים בעיקר) על היחד, על העדה.
מתוך הלימוד המשותף צמחו שאלות הנוגעות בליבת הזהות של העם היהודי - שאלות על לימוד, על מצוות, על הטקסטים ופירושם, על מחויבות וחופש. דיון כזה חייב לשבת בראשו של מי שמבקש לייצר חינוך יהודי עמוק ומשמעותי לדורות. זהו בית המדרש שלנו, ויפה לסיים בכתוב מהתפילה -
'וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה'"

"בית פרת להוראה זו אחת המתנות הגדולות שקיבלתי השנה. זה מרחב עם הרבה רגעי חסד. זה בית מדרש עם מנגינה מאוד מיוחדת כזו שמאפשרת להתבונן עמוק פנימה ולשאול את עצמי מאין באתי ולאן אני רוצה ללכת. חווית הלימוד המשותפת, הכנות ופתיחות הלב המתקיימת בין חבורת הלומדים איפשרה לי להכיר, ללמוד ולהיחשף למגוון דעות ומחשבות הקשורות במרחבי החינוך. צמד המילים 'חינוך יהודי' לא נשאר רק במרחבי ההוראה - הוא מלווה אותי גם כאדם, בת-זוג והורה, הוא דורש ממני להמשיך לחקור ולגדול. מודה מאוד על הזכות הגדולה ועל החבורה המופלאה שהייתה שותפה לדרך. דרך שיש בה אהבת תורה ואהבת האדם. דרך של ענווה והקשבה, ובעיקר דרך שרוצה לייצר שפה חינוכית המבקשת להפוך את המקום בו אנו חיים לטוב יותר."

אם הייתי צריכה לבחור מילה אחת כדי לתאר את התחושה שלי אל מול מקומה של היהדות במסגרות החינוך הפורמליות המוכרות לי היא הייתה מבוכה. אני מרגישה נבוכה אל מול כך שאני יודעת היכן וכיצד למקם את היהדות ו\או את האמונה (או אי האמונה) את קיום המצוות (או אי קיומן) ואלמנטים נוספים, במסגרות כמו מכינה, מדרשה ועוד, אך במסגרת המרכזית ביותר, בה עוברים כל ילדי ישראל בשלב כזה או אחר- בית הספר - אני עומדת חסרת אונים וללא תשובות. בבית המדרש שלנו את תחושת המבוכה אנחנו הופכים אל משא האחריות: במרחב הסטרילי הזה, המנוטרל מענייני השגרה היומיומית של חיינו, אנו זוכים לקחת חלק בעיצוב תפיסה וחזון חינוכי, בתוך קהילה שאני מעריכה אוהבת ומרגישה שייכות עמוקה אליה.
זכיתי לחוות השנה בית מדרש שיש בו סדרות תוכן מהמרתקות ביותר, הרצאות מוצלחות, התנסויות אישיות מפתחות ומעמיקות- וכל זאת בקבוצה שמהר מאוד הפכה להיות קבוצה חברתית אמיתית, כזו שמכילה גם את חוסר ההחלטיות שלי לגבי סוגיות ברומו של עולם ואת סימני השאלה הרבים שאופפים את השיח שלנו