עולם ההתחדשות היהודית, והיהדות הריבונית-חילונית, מתהלך רובו ככולו בעולם של אגדה. יש כתיבה ענפה והרצאות משכנעות, אבל בכל הנוגע ל"הלכה", ל"תכל'ס" אם תרצו – קול דממה דקה. כחילוני, בית המדרש לחינוך יהודי מחייב אותי לתנועה המתמדת שבין עולם האידיאות לעולם התופעות, בין הרעיונות השמיימיים לבין הבטון המוצק של מסדרונות בית הספר. הוא מציף את השאלות הקשות, את המחלוקות האידיאולוגיות, ובד בבד מחייב הכרעות קונקרטיות. כאדם שחונך בחינוך הממלכתי, שבשם ממלכתיותו גבה מחיר כבד מן החינוך היהודי-חילוני, אני מרגיש שבית המדרש מאפשר לי לדמיין חינוך שאינו ניטרלי אלא בעל תוכן, בעל נשמת חיים.

כשהגעתי לתכנית חשבתי שהשאלות כולן כבר בהירות לי, ונותר רק לשרטט בעדינות את התשובות. ככל שעבר הזמן התגלה לי בית המדרש הזה כ'מעיין' פלאי, שהלימוד ואופקי המחשבה שבו הם כמים שאין להם סוף. לימוד שמתחיל במעטה הסוציולוגי-חיצוני של מחשבה על חילוניות-דתיות, אך חודר אל התנועות הקיומיות שבשורשיהן; לימוד שהפתיחות וההכלה הן מרכיבים יסודיים ב-'איך' שלו, אך הן אינן מייתרות ומחליפות שיח עמוק ומאתגר על התוכן והערכים שב-'מה'; לימוד שהפגיש את מבטי במבטם של אחרים, ואִפשר, רגע לפני הפנייה החוצה, להביט לעצמי בעיניים.

הרבה שנים מלווה אותי חלום להיות שותפה לניסוח והקמה של חזון חינוכי חדשני, והאופציה לעשות זאת מתוך בית פרת, מבית המדרש שלו והקהילה שלו שאני כל כך אוהבת פשוט נראה טוב מכדי להיות אמיתי. הלימוד בבית המדרש הוא עבורי חידוש גדול בפני עצמו. בתי מדרש לרוב פונים לתוך עצמם. זה התנאי שעומד בבסיס היכולת לצלול לתוך עולם הטקסטים. בתוכם כל הדעות נשמעות, ומחלוקות מעמידות ומחזקות את יסודותיו. בית המדרש לחינוך יהודי מציע פורמט שונה: זהו בית מדרש לכל דבר, בו הלימוד הוא עיקר עיסוקו אך מבטו תמיד מופנה החוצה, במחשבה כיצד ניתן להוציא את הנלמד אל הפרקטיקה בעולם החינוך. זו החוויה המשמעותית ביותר שחוויתי הסמסטר, המפגש עם המתח הזה – המתח שבין מחלוקות אינטלקטואליות להכרעות חינוכיות, שבין עולם הלימוד לעולם המעשה.

רובנו נוטים לייחס לעצמנו מידה לא מבוטלת של פתיחות לתפיסות עולם שונות משלנו. הרי כבר הפנמנו את היתכנותם של פערי השקפות בינינו לבין אנשים אחרים. האמנם? מפתיע לגלות עד כמה ההנחה הזאת רחוקה מן המציאות. השתחררות מן המרחב התרבותי שבו התחנכנו היא מלאכה מורכבת הרבה יותר מכפי שנוטים לשער. בעיקר כי עמוק בפנים אנחנו דבקים במי שאנחנו, מסרבים להכיר בקיומה של אפשרות אנושית אחרת. עבורי, בית המדרש לחינוך יהודי - בהיותו נקודת מפגש - הוא מקום שמאפשר לחשוף לאט לאט את הנחות המוצא שלנו ביחס לעולם. זה לא מקרי שההנחות האלה נחשפות דווקא כשניגשים לדון בחינוך: הניסיון לצעוד בדרך משותפת מייצר התבוננות עומק באופן שבו אנחנו חונכנו, ובאופן שבו נרצה לחנך.

בית המדרש לחינוך יהודי היווה עבורי קודם כל פתח להיכרות עם קהילת בית פרת, קהילה של רבים ורבות אשר מכל אחד ואחת ניתן ללמוד כל כך הרבה. כתלמידה התעניינתי מאוד בארון הספרים היהודי, אך לא מצאתי מקום בו אוכל לשאול את השאלות שבערו בי ולהילקח ברצינות, וכחילונית הרגשתי שזה לא שייך לי. בית המדרש היווה עבורי פתח לחזון חינוכי אשר היה חסר לי בילדותי, ואמונה כי ניתן ליצור ולחדש במערכת החינוך. הלימוד בבית המדרש, אשר שונה כל כך מהחוויה האקדמאית המוכרת, מהווה מקום מפלט לכל השאלות הקשות, המעניינות, ואלו שלא העזתי לשאול באף מקום אחר. הקבוצה שנוצרה מהווה עבורי השראה יומיומית לעשייה החינוכית, ובית של ממש בין אנשים שזכות גדולה להכיר וללמוד מהם.

מאז הפכתי לאמא עולות בי הרבה שאלות חינוכיות ואני תוהה תמידית איך נכון לגדל את ילדי להיות יהודים מאמינים שמרגישים חלק מעם ישראל. הלימוד בבית המדרש לחינוך יהודי הפגיש אותי עם הוגים ואנשים חכמים שחקרו, למדו וכתבו על סוגיות אלה ועוד רבות אחרות כל חייהם. מבחינתי, חינוך זה דבר נושם וחי, והוא חייב לכלול דוגמה אישית, התנסות, כישלון והצלחה, לימוד ויישום. ואכן, לאורך השנה עלו בקבוצה הרבה מחשבות ושאלות, דיונים ושיחות עמוקות שנגעו בחיים עצמם ואיפשרו לי למצוא תשובות רבות ויותר חשוב מזה- עוד שאלות.

מסלול בית פרת להוראה מהווה עבורי הזדמנות יחודית ללמוד ללמד ולהתבשל כמורה. בעיניי הייוחדיות של הרוח הבית פרתי של בית המדרש, היא ההזמנה הפשוטה להיות חלק מהשיחה היהודית המתמשכת בדיוק כפי שאני, אנדראה. האוטנטיות שהלמידה הזאת מאפשרת לי מפגישה אותי בלי פילטרים עם חבריי לבית המדרש, עם הטקסטים, ועם המציאות החינוכית שאנחנו מעצבים וחולמים יחד.

כבר תקופה שאני עסוק בשאלה האם חינוך יהודי אפשרי גם בעולם שאיננו מחוייב למצוות. וכשאני אומר אפשרי אני מתכוון במובן העמוק, הבין-דורי. האם לחינוך יהודי יש התכנות, שרידות, האם הוא יכול לחלחל פנימה בעולם כזה? אני מרגיש שבבית המדרש לחינוך יהודי אנחנו שואלים את השאלה הזו במלוא הכנות, ועם אוריינטציה מלאה לעולם המעשה. בעיניי אין דבר רלוונטי מזה עביר הדור הבא של התלמידים והמחנכים במדינת ישראל.