
שני חגי השבועות
כשאני קוראת סוגיה בגמרא היום, צורת ההתדיינות מזכירה לי בראש ובראשונה דיונים קהילתיים ואספות חברים. הדמיון הזה איננו מקרי.
כשאני קוראת סוגיה בגמרא היום, צורת ההתדיינות מזכירה לי בראש ובראשונה דיונים קהילתיים ואספות חברים. הדמיון הזה איננו מקרי.
אם מישהי טוענת שתקף אותה גבר שלא מסתדר עם הפרופיל של "בשידור חוקר" מערוץ 2, הגיהינום השני שלה מתחיל.
אני לסבית דתייה. כשהתחלתי להבין שאני לסבית, כעסתי על הקב"ה. ביקשתי ממנו בכל תוקף שיחליף את ההתמודדות שלי בעולם.
יצא לי להרהר בזמן האחרון על איזה זן חדש של תודה (בטח יש איזה ספרון, מין "מגדיר תודות" איפשהו בעולם) שתפס אותי בזמן האחרון. בגלל שלא מצאתי את מגדיר התודות המדובר בשום חנות ספרים – עד שיימצא שם יותר מוצלח, בואו נקרא לזן הזה בינתיים דָבּשת תודה. זו מין תודה כזו שנמצאת על הגב, לא מודעים לה כלל ואפשר לסחוב אותה שנים. אבל אם מישהו פתאום יסובב לנו את הראש (בעדינות, כן?) או ישים רגע מראה מול העיניים – נוכל לראות – בואנה, יש לי פה איזו תודה שצריך לטפל בה.
מה צריך למלא את ראשי כרגע? מחשבות של חיים? של מוות? להזכר במה שקרה או לחשוב על מה שעוד יהיה?
כדי להמחיש את החסרונות שבנוכחות של הפחד בשיח הפוליטי, לזהות את השפעותיו ולהתמודד איתו, אני רוצה לחשוב על ההפך מלפחד
בפרשת 'צו' הדם והשמן, הקושי והדיוק, עולים מכל פסוק ופסוק. איך ייתכן שמלאכת המזבח כה מלוכלכת, כה קטנונית?
המונח מתייחס לנטייה שלנו להעדיף חצאי אמיתות ועובדות לא נכונות. אמת חדשה. אמת שמתפרסמת בפוסט.
"קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה-שֶׁל-מַמָּשׁ
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָה.
רַק שׁוֹלֵה-הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר-הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבּוֹע בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם"ט. כרמי
התרגלנו לאחוזי פתיחה גבוהים – מבטיחים לשמור על הסטנדרט.
בית פרת – מדרשה ישראלית | יישוב אלון | ד.נ מזרח בנימין 90618 | טל: 02-6566209 | פקס : 02-9979122 | info@beitprat.org
בית מדרש ישראלי (ע״ר)
תגובות אחרונות