ערב שבת יורד על ירושלים, רוח קרירה מעבירה בנו שוב אותן צמרמורות עונג ידועות, והשירה נישאת באוויר. המזמור האחרון של קבלת השבת עומד להסתיים לו,
עומקה ושלביה של מהפכה מתבטאת בימינו במחאת האוהלים ובציווי המוסרי לחברה הישראלית
תוך כדי השהות באזור שהיה ונעלם, שבות ועולות השאלות המוכרות כל כך מסמינרי זהות יהודית למיניהם: מיהו יהודי?
כדמות נשית, האתון מתחילה את הסיפור מעמדה של נחיתות. הסיפור בכלל עוסק בבלעם, והיא מוזכרת רק בדרך אגב.
כשהודיעו לאמא שסבא נפטר היא לא בכתה, עיניה הצטמצמו אבל לא ירדו דמעות כלל.
בלשנים רבים ראו עצמם כמחנכים ומורים כיצד יש לדבר. לטעמי יש בגישה זו טעות.
השיח על השבת בישראל, כמו ברוב הנושאים הקשורים לדת ותרבות יהודית או לדת ומדינה, הוא לרוב שיח 'לעומתי', 'דווקאי' ומתנצח
מהי המהות שאותה קהילה מעניקה ליחיד? איזו תחושה הוא חש שהופכת אותו ליותר מסתם אדם? אציג ארבע תשובות ואדגים אותן.
הרוב המוחץ של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית בישראל הם יהודים, ועל כן מן הראוי והרצוי שיזכו לחינוך יהודי נאות
"קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה-שֶׁל-מַמָּשׁ
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָה.
רַק שׁוֹלֵה-הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר-הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבּוֹע בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם"
התרגלנו לאחוזי פתיחה גבוהים – מבטיחים לשמור על הסטנדרט.
בית פרת – מדרשה ישראלית | יישוב אלון | ד.נ מזרח בנימין 90618 | טל: 02-6566209 | פקס : 02-9979122 | info@beitprat.org
בית מדרש ישראלי (ע״ר)
תגובות אחרונות