התפילה היא גם התרחשות כלפי מעלה וגם התרחשות בתוך הקהילה, ויותר מזה: התרחשות אחת בונה את השניה.

כשאני קוראת סוגיה בגמרא היום, צורת ההתדיינות מזכירה לי בראש ובראשונה דיונים קהילתיים ואספות חברים. הדמיון הזה איננו מקרי.

אם מישהי טוענת שתקף אותה גבר שלא מסתדר עם הפרופיל של "בשידור חוקר" מערוץ 2, הגיהינום השני שלה מתחיל.

אני לסבית דתייה. כשהתחלתי להבין שאני לסבית, כעסתי על הקב"ה. ביקשתי ממנו בכל תוקף שיחליף את ההתמודדות שלי בעולם.

על תודות שנסחבות על הגב שנים, בחוסר מודעות, וצריכות להיאמר

כדי להמחיש את החסרונות שבנוכחות של הפחד בשיח הפוליטי, לזהות את השפעותיו ולהתמודד איתו, אני רוצה לחשוב על ההפך מלפחד