בית המדרש הקהילתי שלנו ועוד

רגב בן דוד
רגב בן דוד

לפני בערך שמונה שנים, כשניהלתי את בית פרת ירושלים, עשינו בצוות הבוגרות והבוגרים לימוד מתמשך על קהילתיות.

גילינו שיש על זה מחקרים ותיאוריות ואפילו נפגשנו עם יועצים שבאים מ'ארגונים קהילתיים'. חשבנו הרבה על מה בין ארגון לקהילה אצלנו, ומה המשמעות של הנטייה שלנו לחשוב על עצמנו כ'בית מדרש קהילתי' (כפי שגם היום מוגדר, ואפילו מתנוסס על הקירות בבתי הפרת בתל אביב ובירושלים). אתר המדרשה מגדיר את 'בית פרת – מדרשה ישראלית' כ"רשת של בתי מדרש קהילתיים". מה זה אומר? מניסיוני כאיש צוות במדרשה, זה אומר שאנחנו עושים את הדברים בצורה שרואה את האנשים שאיתנו וסביבנו – רואה בצורה הכי עמוקה, על כל הצדדים שלהם, הרצונות והחששות. שכל מה שאנחנו עושים – לימוד, תפילה, חגים, יוזמות ועוד – אנחנו עושים מתוך ראיית אנשים באופן רב־ממדי. ואחרי שעשיתי כמה מיפויים ומחקרים על תכניות ללימודי יהדות ומפגשים בין ישראל לתפוצות, כשהגיעה אליי לפני שנה פנייה לעשות מחקר שעוסק בקהילתיות יהודית־ישראלית, זה מייד דיבר אליי.

"מה קיים בשטח בישראל היום מבחינת קהילות יהודיות־ישראליות?", שאלה אותי מנהלת קרן שתומכת במנהיגות קהילתית. "יותר מאשר מה קיים," הוסיפה־סייגה מנהלת קרן אחרת, שמטפחת יזמות תרבותית־חינוכית, "מעניין אותי להסתכל מחוץ לפנס – לאן לא מגיעה העשייה הקיימת? איפה עוד יכולות לצמוח קהילות כאלה?".

עם המשימה הכפולה הזו יצאתי לדרך לפני כשנה, בהזמנת אנשים יקרים מהמדרשה באורנים, לפרויקט שלו קראנו לבסוף "מיפוי פוטנציאל קהילות יהודיות־ישראליות פתוחות".

לפני שבוע הצגנו סופסוף את ממצאי המיפוי בכנס וירטואלי שבו השתתפו כמאה איש ואשה מעולמות העשייה הללו, והתגובות היו מרגשות. חוץ מהצגת הממצאים 'ממעוף הציפור', ביקשנו משישה נציגים/ות 'מהשטח' לספר על העשייה שלהם: בקהילה יישובית, בקהילת צעירים עירונית, פנסיונרים שהתארגנו לקנות בניין דירות יחד למטרת קהילת חיים, מנהל תכניות יהדות בבתי ספר, מנהל מרכז קהילתי בעיריית תל־אביב, ונציגת קרנות פילנתרופיות המשקיעות בקהילות משימתיות.

הפידבקים שעלו היו בעיקר של אנחת רווחה: 'אז מסתבר שאנחנו לא לבד'. זה חידד לי שהרבה פעמים, האנשים בעלי הלהט, המושקעים כל־כולם בעשייה שלהם, באופן טבעי פחות מכירים מה שקורה מסביבם ובמקומות אחרים.

המיפוי מנסה בגדול לזהות איפה עוד יש מרחבים, מלבד בתי מדרש קהילתיים כמו אלה שלנו, שבהם מתגבשות 'קהילות יהודיות־ישראליות פתוחות'. לצורך המיפוי הגדרנו קהילהיהודית־ישראלית פתוחה כקבוצה המקיימת פרקטיקות קהילתיות בתחום היהדות הישראלית, העונה על כל הפרמטרים הבאים:

  • מתקיימים לפחות X מפגשים בשנה המיועדים לכלל האוכלוסיה או להרכבים שונים מתוכה (לדוגמה: 20 מפגשים), ובמפגשים לוקחים חלק לפחות Y משתתפים/ות בממוצע (לדוגמה: 15) (לחילופין: בפעילותלאורךהשנהמשתתפים Z אישואישהלפחות, לדוגמה 60).
  • הפעילויות כוללות לפחות שלוש מתוך קבוצות הפרקטיקות היהודיות־ישראליות הבאות באופן קבוע: לימוד; טקסי מעגל החיים; טקסי מעגל השנה (שבת, חגים, מועדים); תפילה/רוחניות; אירועי תרבות; ערבות הדדית פנים־קהילתית; אחריות חברתית בחברה הישראלית; קשר עם יהדות העולם.
  • הקהילה עונה לפחות על אחד משלושת מאפייני הפתיחות הבאים: שותפות בפורומים עם קהילות מזרמים אחרים; הימצאות בעלי תפקידים בעלי זהויות יהודיות מגוונות; מקום מרכזי לנשים ו/או למי שאינם שומרי מצוות במובן האורתודוקסי.

אז מה מצאנו?

את הממצאים בחרנו לארגן סביב שבעה עוגנים, שאותם זיהינו כקצות־חוט גם לזיהוי של קהילות קיימות, וגם להצמחה של קהילות עתידיות.

אז כמה מילים על כל עוגן, וקצת על מה שקיים בו כיום.

(1) ישובים קטנים: כמו מושבים, קיבוצים, מצפים. שם על פניו יש את כל התשתית לקהילתיות (גם אם זה לא אומר שבהכרח ישנה קהילתיות), וכבר היו כמה תכניות לעודד סוכני־שינוי מתוכם ליצור תרבות יהודית־ישראלית. בתכניות הללו השתתפו נציגים של כ־60 מושבים וקיבוצים, ועוד 30 מועצות אזוריות או מתנ"סים אזוריים. חוץ מאלה, יש כ־25 קהילות מיתרים, המוגדרות 'קהילות מעורבות לדתיים, חילונים והמנעד', ועוד מספר דומה של קהילות יהודיות פלורליסטיות ('קהילות התחדשות יהודית') הפועלות בתוך ישובים.

(2) מתנ"סים ומרכזים קהילתיים: המתנ"סים הם בפריסה ארצית, ולכאורה יכולים להגיע לכל אזרחי המדינה. בפועל, יש כמה עשרות מביניהם שלקחו חלק עד כה בתכניות שקשורות לתוכן יהודי־ישראלי ו/או לעמיוּת יהודית, כגון שותפות עם קהילות יהודיות בתפוצות. בכמה עשרות רשויות מקומיות השתתפו בכירים (ראש העיר / סגן ראש העיר / מנכ"ל / ראשי אגפי חינוך ורווחה) בתכניות של יהדות ישראלית, מה שמגדיל את הסיכויים ליזום פעילות ברוח זו בתחומי הרשויות הללו.

(3) בתי ספר: מכיוון שמשפחות לרוב נמצאות בקשר עם בית ספר לאורך מספר שנים, ומכיוון שילדים זה תמיד תירוץ טוב לעסוק בתוכן וביהדות ישראלית, בתי"ס יכולים להיות עוגן להצמחה של קהילה – כפי שיידעו לספר לכם מי שמעורבים כיום ב'בית פרת להוראה' לדוגמה. כיום יש כארבעים בתי ספר שמוגדרים כ'מעורבים' (של רשתות מיתרים ותל"י), עוד כמה מאות בתי ספר מפעילים תכניות תגבור לימודי יהדות מסוגים שונים, וכמו כן ניתן להשתמש במנוף של בתי ספר שבהם יש מעורבות הורים גבוהה או כאלה המוגדרים 'בתי ספר קהילתיים'.

(4) ארגוני חברה אזרחית (עמותות): לעוגן הזה נכנסים בתי המדרש הקהילתיים שלנו, וכל המסגרות הקהילתיות שמתהוות מסביב לארגונים: בוגרי מכינות, תנועות בוגרים של תנועות הנוער, ארגונים ייעודיים לאוכלוסיות עולים או אוכלוסיות מיעוט, כפרי סטודנטים (עשרה שהוקמו ע"י בוגרי מכינות, ועוד בערך שלושים אחרים), קהילות צעירים הקשורות בארגונים כלשהם. הרעיון כאן הוא שארגונים הם פלטפורמות טובות כי נאספים סביבם אנשים בעלי עניין משותף, ולארגון עצמו יש תשתית ארגונית שנדרשת לפעמים כדי להצמיח קהילה (בעלי תפקיד, יכולת גיוס כספים, רישום כעמותה שמאפשר תשלומים וכו'). קרן שח"ף, שותפות פילנתרופית שמלווה קהילות צעירים משימתיות, מלווה 250 קהילות כאלה – חלקן גרעינים תורניים, וחלקן יותר ברוח יהודית־ישראלית פתוחה. כאן הכנסנו גם 200 קבוצות של מיזם 929.

(5) קהילות דתיות ו/או רוחניות: כאן נכנסות הקהילות המשתייכות לתנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית, כחמישים קהילות), לתנועה ליהדות מסורתית (קונסרבטיבית, 60–80 קהילות), המניינים האורתודוקסיים ה'משותפים' (כארבעים) וכל אלה שנמצאים על הרצף בין הנ"ל. לכאן נכנסות גם קהילות ניו־אייג' שמשלבות בין מה שהביאו מהמזרח הרחוק לבין תכני היהדות, וגם קהילות יהודיות־חילוניות עירוניות (שלא נספרו בעוגנים הקודמים כגון חברה אזרחית, ואלו אינן רבות).

(6) יוזמות שכונתיות: כמו גינות קהילתיות (כמאה), מיזמי קהילתיות בבנייני מגורים משותפים (מאות), 'בתים מדליקים' ו'זיכרון בסלון', קואופרטיבים של צרכנות או של תרבות, וכל מיזמים נוספים שצומחים מהשטח ומחברים בין דיירי שכונה מסוימת.

(7) דמויות יזמיות ומובילות: העוגן האחרון מציע לחפש את הקהילה הפוך – מהראש: לזהות דמויות שיש להן את מה שדרוש בשביל להקהיל סביבן קהילה. אלה יכולות לצמוח מתוך הארגונים והקהילות, ואפשר לנסות לאתר אותן בתכניות המנהיגות המגוונות. בסה"כ מדובר על כמה מאות בעלי/ות תפקידים בארגונים ובקהילות, מספר מאות משתתפים/ות בשנים בתכניות מנהיגות, וכאלף שליחים (בשליחות ארוכה) של הסוכנות בשנה.

**

אוקיי, אתם שואלים, ומה אפשר לעשות עם זה?

בעיניי, חלק מהחשיבות היא בפריסת התמונה הרחבה, כדי שמי שפועלים בשדה מסוים ולא מכירים מה קורה בשדות שכנים (וקל וחומר מי שפועלים בתוך ארגון מסוים ולא מכירים מה קורה בארגונים שכנים) יוכלו גם להרגיש שהם חלק מתנועה גדולה ושהם לא לבד, וגם לעודד למידת עמיתים ואיגום משאבים.

מלבד זה, הצעתי במסמך מודל כללי של פעולה לעידוד התארגנויות קהילתיות במרחבים הללו (עם התאמות ספציפיות לכל עוגן). יש הרבה ידע שניתן להעביר משדה אחד לשדה אחר, וליצור חיבורים מפתיעים דווקא מתוך המבט הרב־תחומי.

בין היתר, עלה בכנס מאוד חזק הנושא של חשיבות העבודה עם השלטון המקומי, באופן שיחבר את המאמצים מלמטה, מהשטח, אל ההשקעה שיכולה וצריכה לבוא גם מלמעלה, מהעירייה. השלטון המקומי הוא לדעתי זירה שפחות מדי חושבים עליה, והרבה יותר עסוקים בשלטון הארצי. יש היום התחלות נפלאות של עבודה עם השלטון המקומי, בירושלים, בתל־אביב ובמקומות נוספים.

מכיוון שריכזנו בטבלה גדולה את כל הדברים שקורים, אפשר לעשות חתך גאוגרפי ולראות אילו התארגנויות כבר קיימות במקום מסוים. זה די מדהים, וזו הפעם הראשונה למיטב ידיעתי שמרוכזים הנתונים האלה בצורה כזו.

ולא פחות חשוב, אני כותב את זה לנו, לכם/ן, כי אולי זה יצית רעיון בראש ובלב של מישהו מכם/ן, ויעודד עוד פעילות בכיוונים הללו. אני תמיד אשמח לשמוע על רעיונות שיש לכם, על דברים שאתם מכירים שקורים בשטח, ובכלל מחשבות.

למעוניינות ומעוניינים – הקלטת הכנס בו הוצג המחקר נמצאת כאן

כתיבת תגובה

ואהבת? שתף/י לרעך כמוך!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

פוסטים נוספים: