אמנם אף אחד לא בטוח מה זה אומר ואיך זה יראה, אבל עושה רושם שלהרבה אנשים יש כבר ציפיות לגבי בית הספר הזה. לחלק יש ציפיות לחינוך יהודי שמחבק אל תוכו את "הרצף", לחלק יש ציפיות שבית הספר הזה יעודד את הילדים להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, ולחלק יש פשוט אמון מלא, שאם זה מדרשה זה יהיה טוב. ככה או ככה, הרעיון הזה מפעיל אותנו כבר זמן מה. כעת, עם מאות ילדים בקהילה, כשהיד עוד נטויה, הרעיון הזה כבר מבקש התייחסות רצינית יותר. והציפיות הללו (ועוד) מבקשות להתגשם בסדר יום ובתוך מסגרת.
וכשמתחילים לרדת לעומקיה של כל שאלה – נשמע שכל שאלה היא פתח לשאלה על תפיסת העולם לגבי טיבו של האדם, טיבה של האנושות, תפקיד החברה, ותפקיד החינוך לחבר בין כל אלו. וכך אחרי ששנים רבות הצלחנו ליצור במדרשה מרחב חיים משותף לבעלי תפיסות עולם שונות – עולה השאלה : האם יש לנו תפיסת עולם לחנך איתה? או שמא כל מה שמתרחש כאן, מתרחש דווקא בזכות העובדה שכל אחד ואחת מגיעות מבתי גידול שונים, בעלי תפיסות עולם שונות, והחגיגה שלנו היא חגיגתם של יוצאי החינוך הממלכתי מחד והממלכתי דתי מאידך?! את השאלה הזו מלווה תחושת בטן שאומרת "כן, יש כאן תפיסת עולם", ויחד איתה גם חשש שהחינוך הפלורליסטי עשוי להיות לא כאן ולא כאן.
השאלה הזו הפכה להיות בימים אלו לשאלה קיומית. כי אם נגלה שיש לנו תפיסת עולם, אז השלב הבא הוא להקים בית ספר ולהפוך את תפיסת העולם לסדר יום, ואם נגלה שאין לנו תפיסת עולם להקים איתה בית ספר – אז האם נידונו להתפצל עכשיו, עם גידולו של הדור הבא?
ככל שהשאלות בדרך להקמת בית הספר מתרבות ומטלטלות את הדרך – עלה הצורך בבית מדרש.
וככה תוך כדי החלום להקים בית ספר, נולד לו על הדרך הצורך בבית המדרש. ועכשיו יש לנו שני חלומות על שני מוסדות: בית ספר ובית מדרש לחינוך – כשההגשמה של אחד מהם מולידה את השני.
בעוד שעל בית הספר אני עוד לא יודעת לספר הרבה, אני רוצה לספר על התפקיד המשולש שאנחנו רוצים להטיל על בית המדרש.
התפקיד הראשון הוא זה שפתחתי בו – תפקיד של בירור. אני מאמינה שתוך כדי הבירור יוולד לו על הדרך גם בית ספר. והאמת היא שאני לא חושבת שהקמת בית הספר תחתום את תהליך הבירור ומאחלת לנו שתמיד יישארו לנו סימני שאלה, גם לגבי מה שיתכן שנכריע.
וכאן נכנס התפקיד השני של בית המדרש – זהו התפקיד שלו לא בשלב התאורטי אלא דווקא בשלב המעשי, שבו בית הספר יצטרך להכריע הכרעות. מבלי לדעת הרבה על סדר היום של בית הספר שלנו, אני יכולה לנחש כבר מכאן שבית הספר שלנו יעודד ריבוי ושונות. אנחנו יודעים לחיות עם זה בבית המדרש, אבל מה קורה לריבוי ולשוני כשצריך להחליט אם מברכים ברכת המזון בבית הספר או לא? כאן בית הספר נועד להעניק, לשמור ולהגן על ריבוי הקולות גם בקרב ההורים, המפקידים את ילדיהם בידי הצוות החינוכי, וגם בקרב המורים הנדרשים לקבל החלטות טובות. בית המדרש יהיה המקום שבו כולם ידעו ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים", וכך לכשתתקבל החלטה ש"הלכה כבית הספר", מצד אחד – ההורים שדבריהם לא ירדו לכדי הלכה, אולי יתבאסו, אבל מידת שיתוף הפעולה שלהם תגבר. מאידך, המורים, לכשיתווכו את ההלכה למעשה, יוכלו להיות עשירים יותר ביכולת לקיים את ההלכה בצורה הרגישה ביותר לכל משפחות בית הספר. אנשים מתקוממים, וקשרים ניתקים – לא על אי הסכמות, אלא על חווית של חוסר הכרה. בית המדרש בשלב המעשי נועד לתת הכרה לכל הקולות, גם לטובת הרחבת הדעת וגם לטובת האמון הדרוש מכולם סביב הכרעות. בית המדרש בתפקיד הזה נועד להגביר את היכולת לקבל החלטות ולהנהיג אותם בצורה שבונה את הקהילה ולא מפרקת.
התפקיד השלישי של בית המדרש קשור בשני התפקידים הקודמים, ויחד עם זאת יש לו ערך עצמאי: והוא היותו מרחב של לימוד וצמיחה גם עבור עולם המבוגרים שעוטפים את בית הספר. מורים רבים נשאבים מהר מאוד מעולם של חזון לחיי הכיתה, ואחוזי הפרישה בשנים הראשונות עומד על 70%. גם אני, לפני שנהייתי אמא, הייתי עם הרבה שאיפות חינוכיות, וכשהילדים שלי יהיו בני 18 בטח יהיו לי עוד יותר תובנות, אבל ככה כרגע – כאמא ל3 קטנטנים – אני בטח לא יכולה לפרוש J, אבל מטלות היומיום מאיימות להסתיר לי שוב ושוב את רגעי החסד הקצרים שבהם הילדים שלי גדלים תחת ידיי ואת האחריות החינוכית שיש לי בשנים הללו. בשבועות האחרונים עם צאתו של הפיילוט של בית המדרש, אני שולפת את עצמי אחת לשבוע ללמוד סוגיות חינוכיות – וכל העומסים מתגמדים ועושים מקום.
בשבועות האחרונים הצעדים להקמת בית המדרש הזה הולכים ומתמלאים בכל טוב. אני מאחלת לנו שהמשאלות הפזורות על הדף הזה יתגשמו להן בזמנן, וכבר אני מרגישה אותן נוגעות בי ובקהילה ומפיחות רוח חיים ותנועה.
שבת שלום
