בלי חרטות

עדי שילה

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

ניטשה מעלה רעיון מהפכני: חיו את חייכם כאילו הייתם רוצים שיחזרו בדיוק כפי שהינם.

קשה לי להיזכר ברגע של חרטה בחיי. זה לא כי אני שלמה בהכרח עם כל החלטה שלקחתי, אבל החרטה היא מושג שנעלם מהשפה שלי.

חרטה נובעת מתוך הכרה בבחירה שגויה והידיעה הברורה כי בחירה אחרת הייתה מניבה תוצאות טובות יותר. אנחנו מתחרטים על בחירות שנבחרו ועל אלו שלא, מתחרטים על שתיקה ועל דיבור, מתחרטים על מחשבה ועל מעשה. אנחנו מתחרטים בצנעה, כאילו לוחשים לעצמנו בשקט שיכול היה להיות טוב יותר לו רק. בעצם, החרטה היא תליית תקווה באפשרות האחרת, שאולי הייתה מניבה פירות טעימים יותר.

ואני רוצה להגיד – אנשים שמתחרטים לא רק תולים תקוות באפשרות האחרת, אלא באני האחר שיכלו להיות אילו בחירתם הייתה שונה. בעיניי זוהי מחשבה מוטעית, שמעמידה אפשרות בלתי-אפשרית. אני מאמינה שבחירותיו של אדם בחייו הן כאלו שנובעות מתוך המקום בו הוא דורך, מתוך הלך הרוח של אותה השעה. בחירתו של אדם משקפת את היותו, ולפיכך לא הייתה יכולה להיבחר אפשרות אחרת. לכן, יותר מהכול, החרטה מחביאה תקוות-שווא להיות אדם אחר.

ואני מוכנה ללכת רחוק יותר. בעיני החרטה מעמידה את האדם בקטנות, כי יש בה איזו הלקאה עצמית ומתוכה נרקמת הפנטזיה שאם הייתי אחרת הבחירה שלי הייתה טובה יותר. חיים של חרטה הם חיים מקטינים ולא מאמינים באדם, הם חיים שמקטינים את האנושיות ואת הערך העצמי של האדם בעיני עצמו.

כשנתקלתי ברעיונו הגדול של ניטשה אודות השיבה הנצחית, הבנתי את המשמעות העמוקה של אי החרטה:

ואילו באחד הימים או הלילות היה מתגנב איזה דימון בעקבותיך עד לבדידותך המבודדת ביותר, וכה היה אומר לך: 'חיים אלה, אשר אתה חי כעת ואשר חיית עד כה, תהיה נאלץ לחיותם שוב ושוב ופעמים אין-ספור; ושום דבר לא יתחדש בהם, כי אם כל מה שהיה, כל כאב וכל עונג, כל מחשבה וכל אנחה, וכל דבר קטון לאין-שיעור וגדול לאין-מידה, בעל כורחך ישוב וירחש עמך והכול בדיוק באותו הקשר ובאותו סדר… אילו השתלט עליך רעיון זה, בעודך כמות שהנך, הלא היה משנה אותך או אולי שוחקך עד דוק; השאלה לגבי כל דבר: 'האומנם רוצה אתה בכך שוב ושוב ופעמים אין-ספור?' שאלה זו הייתה אזי רובצת על כל מעשיך בכובד משקל שאין כבד ממנו?…
(פרידריך ניטשה, המדע העליז)

ניטשה מעלה רעיון מהפכני: חיו את חייכם כאילו הייתם רוצים שיחזרו בדיוק כפי שהינם. כלומר, עשו בחירות, חשבו מחשבות ודברו דיבורים מתוך מלאות גמורה ורצון חי. אם חושבים על החרטה מתוך הפריזמה הניטשיאנית, היא בעצם ההפך המוחלט מחיים מלאים ושלמים כי יש בה יציאה נגד האדם ובחירותיו. ניטשה מבקש שלא נגיע בכלל אל המרחב של החרטה, כי נחיה בכזו מלאות ושלמות, שכלל לא נרצה שדבר יתרחש באופן שונה.

בניגוד לאינטואיציה, ההכרה בטעות דווקא כן מתיישבת בחיים שניטשה מציע. באותו הרגע, הטעות הייתה המעשה היחיד שיכול היה להיעשות, ואין לאדם אלא להשלים איתה ולהכיר בה. ההכרה, אם כן, איננה חרטה. ההכרה אינה מטפחת תקוות שווא, היא מודה בדבר השגוי אבל מתרחקת מההלקאה העצמית.

בעיני החרטה היא הקטנה של החיים והקטנה של האדם. היא יציאה כנגד ערכו הסגולי והיחידני של היחיד כי היא מתנגשת באדם וביכולותיו ומביעה חוסר אמון בו. אני רוצה להאמין שאפשר להגיד כן לעולם ולחיות חיים מלאים ובוטחים. ומותר בחיים כאלו לטעות ולשגות, אבל מותר גם לאהוב. לאהוב במלאות את עצמנו, את הבחירות שלנו וגם את הטעויות שלנו.

כתיבת תגובה

מומלצים:

חנוכת בית, חנוכת חוץ

חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.

קרא/י עוד »

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »