ד״ר מיכה גודמן

ד״ר מיכה גודמן

בראשית | כשאלוהים לא אמר

על האדם לא נאמר "כי טוב", משום שבריאת האדם טרם הושלמה

חידת צלם האלהים שבדמותו נברא האדם הציתה את דמיונם של הוגים ומיסטיקנים מאז ומעולם. רמב"ם לימד אותנו כי כך עלינו ללמוד ולדרוש חידה זו: במה דומה האדם לאלהים? ובכן, אחת מן התשובות המשכנעות לשאלה זו ניתנה בפיו של הרב יוסף דב סולוביצ'יק: הפותח בקריאת ספר בראשית אוחז בידיו פיסת מידע אחת ויחידה על אודות אלהים – אלהים ברא את העולם. בהמשך הקריאה, לקראת סוף הפרק הראשון, יגלה הקורא שהוא דומה לאלהים. האדם דומה לבורא העולם. לפיכך צלם האלהים, על פי הרב סולוביצ'יק, הוא מכלול כוחות הבריאה והיצירה הנטועים בכל אדם.

ואולם, קריאה בפרק הפותח של התנ"ך מעלה בפני הקורא תמיהה רבתי. בכל יום, כידוע, התבונן אלהים על הבריאה שאך עתה נבראה, "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". כאשר מגיע היום השישי עושה אלהים את החיות, "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". מיד לאחר מכן בורא אלהים את האדם בצלמו ופונה מיד לסכם את הבריאה כולה, "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". כל פרט בבריאה זכה למבט אלהי "כי טוב" חוץ מהאדם! פרק א' בבראשית מציג בפנינו השמטה רועמת – דילוג על ראיית הטוב שבבריאת האדם. האדם, הנברא היחיד שנברא בצלם האלהים, הוא היחיד שלא נאמר עליו שהוא טוב.

המילה טוב מתפקדת בשפתנו באופנים שונים. מילה זו לא משמשת אך כמושא של שיפוט אתי; כאשר מצהיר אדם כי ברשותו שולחן כתיבה טוב, אין בכוונתו לומר כי שולחן הכתיבה שלו פועל באופן מוסרי. על מנת להעמיק אל מהות הסתירה שלפנינו – בין היות האדם נברא בצלם לבין היעדר תיאורו כבריאה טובה – נבקש להבין בבהירות רבה יותר, מתוך התבוננות בסיפור הבריאה, מהו אותו טוב מדובר.

הוא התכוון

בשבוע הראשון לבריאת העולם, בשעה שהושלמה כל אחת מן הבריאות, ראה אותה אלהים "כי טוב". ביום השני לבריאת העולם לא ראה אלהים "כי טוב" משום שמלאכת המים לא הושלמה, ומשום כך נאמר ביום השלישי פעמיים כי טוב: הפעם הראשונה עבור השלמת מלאכת המים של היום השני, והפעם השניה עבור הצמחיה והעצים – הבריאה של היום השלישי. אלהים רואה "כי טוב" כאשר מושלמת מלאכת הבריאה היומית. נראה  כי כך יש להבין את היעדר הצהרת הטוב לאחר בריאת האדם: על האדם לא נאמר "כי טוב", משום שבריאת האדם טרם הושלמה.

זהו הלב הפועם של הפרדוקס בין היעדר ראיית "כי טוב" בבריאת האדם לבין היותו ברוא בצלם האלהים: האדם השלם, אשר מימש את כוחות הבריאה הטמונים בו, איננו קיים עדיין, ולכן לא נאמר עליו "כי טוב". זהו כוחו הגדול של סיפור הבריאה, הסיפור על מלאכת בריאה שטרם נסתיימה ועודנה נמשכת. אלהים ברא עולם חסר והציב בו אדם אשר בו כוחות בריאה ויצירה, בצלמו, על מנת שישלים את הבריאה. אלהים ואדם שותפים במעשה בראשית; האדם הינו בורא ונברא גם יחד. ומהו הפרק בבריאה המוטל על כתפי האדם להשלימו? פרק בריאת האדם.

חולשותיו של האדם, על חטאיו ויתר החטאותיו, ניכרים לעין כל. פגמים אלו הביאו תרבויות ענק לאבד אמון באדם וביכולותיו. פרק א' בבראשית משיב חדות לפסמיזם האנושי: האדם איננו המחלה – האדם הוא הוא התרופה. הסיפור המקראי על האנושות הוא סיפור על בריאה שמעולם לא פסקה, סיפור בריאת האדם את עולמו שלו.

ואהבת? שתף/י לרעתך כמוך!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

כתיבת תגובה