דרך חדשה
"פעם אחת אמר רבינו משל. אדם תעה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו עתה ודאי ידע הדרך הנכונה. כיון שפגעו זה בזה שאל אותו אחי אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה ימים אני תועה. אמר לו אחי אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר מים הרבה, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני אל תלך אתה, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה יכול אני לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה."
(ש"י עגנון , 'ימים נוראים' – בשם ר' חיים מצאנז)
ועכשיו נחפש דרך חדשה..
שנה באה שנה חלפה, תשפ"ג כבר כמעט איננה. ואנחנו פוסעים ברגל מהססת מעט, את צעדינו הראשונים בתשפ"ד.
כל מי שיוצא לדרך ארוכה ראוי שייקח איתו צידה לדרך. מבט אל מחזורי התפילה לראש השנה וליום כיפור, יכול ללמד במעט מה רצו חז"ל שניקח איתנו באמתחתנו לקראת השנה החדשה.
לעולם לא תצעדי לבד..
אנחנו בסיפור הזה ביחד – או במילים שלהם 'לעולם ישתף אדם עצמו בתוך הציבור' , כך למדונו חז"ל במסכת ברכות. ממילא, כשיוצא לדרך , לא יברך שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום, אלא תוליכנו, תצעידנו, ותגיענו למחוז חפצנו.. אנחנו לא נוסעים לבד בדרך, לא רק הפרפר חוצה את הכביש, יש שם גם עוד אנשים..
כך אנו מביטים אל השנה שחלפה , ואל מעשינו – "אשמנו, בגדנו.. הרשענו.. תעינו ותעתענו.." באותו אופן גם נבקש על ההווה "היום תאמצנו, היום תברכנו.." וגם כשנרים מבט קדימה לעתיד "כתבנו בספר חיים טובים.. כתבנו בספר גאולה וישועה.."
בכל נדרי של ערב יום כיפור עומדים צפוף, להדבק בזכויות של מי שלידינו, על מנת לאפשר לנו לפתוח בדרך חדשה אנו מוסיפים הכרזה נוספת – 'אנו מתירים להתפלל עם העבריינים..' בתקווה שאצל אותם אלה שעולים במחשבתנו בהקשר לביטוי – עבריינים, אולי גם אצלם אומרים את אותה תפילה, ואף הם מוכנים שתפילתם תעלה לשמים עם תפילתנו.
היום נעשה משהו בלתי נשכח, שישאיר זיכרון של שמחה מבורך, היום… (אהוד בנאי)
בסופה של תפילת מוסף, רגע לפני שהולכים הביתה – לקיים את דברי הגמרא "חציו לה' וחציו לכם" ולחגוג את סעודת החג. פונה התפילה אל המתפללים, ושואלת – מתי חשבתם בדיוק להגשים את כל הדברים שתכננת במהלך התפילה?
קבלת על עצמך להשתפר – ביחס לחבר, לשכן, לבן או בת הזוג.. לבלות יותר זמן עם הילדים.. לקחת יותר ברצינות את התפילה, את מקום העבודה..
מתי? מחר, עוד שבוע..תשפ"ה?
על זה אומרת לנו התפילה , לא , אלא..
הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ:
הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ:
הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ:
..
הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ:
הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶך
(תפילת ראש השנה – מוסף)
אני לא יודע איזה מנגינה שרים אצלכם, אבל כולם בלי יוצא מן הכלל, מדגישות שוב ושוב את המלה היום. הפנייה מופנית אמנם אל הקב"ה, אבל כל אחד ואחת הולכים הביתה ומזמזמים בראש "היום, היום , היום היום היום, היום היום היום היום היום .."
אמן.
כשם שאנו פונים ומבקשים שהכל יקרה עכשיו, תהא השעה הזאת, שעת רחמים ועת רצון מלפניך.. כך גם כלפי עצמינו – היום, שנשאיר זכרון של שמחה מבורך, היום!
- *
חייך, אתה בן של מלך..
כשחינכתי, בביה"ס הימלפרב בירושלים. היה לי תלמיד שהיה מגיע (לרוב באיחור) עם חיוך גדול על הפנים. אחת לכמה זמן שכבר לא הייתי מתאפק, ושואל – 'למה אתה כל כך מחייך..?' הייתי זוכה לתשובה הקבועה "אני בן של מלך, מה אני לא אחייך?!..:
אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל , לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם – אביכם שבשמים
(יומא פה: )
לא אל שופט בשר ודם אנחנו ניגשים ביום הדין. לא נתונים אנו כחומר ביד היוצר בידי מי שאינו רוצה בטובתנו – הפיוט הבא , המתאר כביכול את חוסר האונים של האדם במשפטו, את היותנו חסרי אונים כחומר ביד היוצר – אומר בדיוק את ההפך לנפש רגישה.
כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר. כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. חֶסֶד נוֹצֵר. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת. בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת. כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
..
כִּי הִנֵּה כְּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח. בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח. כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. אֵל טוֹב וְסַלָּח. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
אין דבר שיוצר אוהב יותר מן החומר, הוא מרגיש אותו, מחבק לש בידיו, מטפל כאילו היה זה בנו הקטן.. האבן אצל המסתת היא כל עולמו, הוא מכיר כל חריץ , את כיווני הגדילה, מלטף, שומר עליה כעל בבת עינו..
אין אחיזה אוהבת יותר מאשר האחיזה בה אוחז המלח בהגה ספינתו, יודע הוא כי באחיזה זו תלויים חייו ומותו, ותקוותו להגיע יום אחד אל חוף מבטחים..
ביום הכיפורים פונים אנו אל הקב"ה – ואומרים לו – 'כן אנחנו בידך..- לברית הבט ואל תפן ליצר'
לא קלה היא לא קלה דרכנו…
אמונה בצדקת הדרך. הידיעה כי הדרך שבה אנחנו מאמינים והולכים, נכונה היא.
אמנם, מפשפשים בה יום יום, חושבים ובודקים, עושים תיקונים ולעיתים משנים בהתאם, אך חותמים את תפילת הלחש שלנו בפסקה הבאה –
אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי, וְעַכְשָׁיו שֶׁנּוֹצַרְתִּי כְּאִלּוּ לֹא נוֹצַרְתִּי, עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי קַל וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד, וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִים רָעִים:
עד שנוצרתי – איני כדאי.. באמת עד שנבראנו בעולם הזה – כנראה שלא היה בנו צורך. אבל בשלב מסוים כנראה היה העולם חסר בדיוק אותנו, ועל כן נבראנו, בדרכנו שלנו, עם מחשבותינו אמונותינו ודרכינו, וכנראה שהם חשובים לעולמנו זה.
יום הדין, הוא רק לבדוק מי לא היינו, הוא מגיע ביום הראשון של השנה, עם הבטחה שאולי השנה נצליח להיות.
נותר רק להתפלל שלא נחטא עוד, שלא נחטיא, לא נפספס את מטרתנו – לא ננסה להיות משהו אחר, כי נבראנו , כי בשלב מסוים היה זה כדאי לעולם שאנחנו נהיה בו. על אמונתנו, אהבתנו לעמנו, ולארצנו – ודבקותנו בדרכנו.
כי כדאי היה שבעולם יאמר מישהו כי לא אבדה עוד תקוותנו, חוט של תקווה שמחבר בינינו לארץ הזאת, שקושר אותנו זה לזה, שהסיפור הציוני, של לחיות את העולם היהודי שלנו בארץ משלנו ממשיך לכתוב פרקים חשובים, וכי עם ישראל – על כל גווניו אהוב ומיוחד הוא. לומר גם שניתן לחיות בשלום במדינה זו, שלום בינינו, שיוליך בעזרת ה' גם לשלום רחב יותר.
בכל שנה אנחנו משחקים בבית, את מה יהיה עם ראשי התיבות של השנה שבאה אלינו
תשפד.
תהא שנת פריחת דרדרים – שכל קוץ יהפוך לפרח
תאיר עינינו שנראה פני דלים – שהלב יהיה פתוח לכל סביבותיו
אני השנה עם – תהא שנת פתיחת דלתות
לכל מי שסביבנו, שנפנה מבט, נשים לב. הרבה דלתות נסגרו בינינו השנה, לדיבור, להקשבה, למבט האופטימי קדימה, שווה לפתוח אותן רחב. בסוף נעילה ברגע האחרון לפני נעילת השערים, במין 'חוצפה' שמאפיינת את הימים האלה – תופיע התפילה הבאה
ופתח לנו היום , בכל יום שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים.. שַׁעֲרֵי בְרָכָה, שַׁעֲרֵי בִינָה, שַׁעֲרֵי גְאוּלָה.. שַׁעֲרֵי זְכֻיּוֹת..שַׁעֲרֵי חֶמְלָה, שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים,
ועוד שערים רבים, זִוּוּג , וּפַרְנָסָה טוֹבָה, סְלִיחָה, וְעֶזְרָה, רְפוּאָה וְשִׂמְחָה תְּפִלָּה, תְּשׁוּבָה וּשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת.
שייפתחו ולא ייסגרו, שנה טובה ומבורכת