הבעיה הבסיסית

ירדן זרם

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

זה נושא רגיש, אפילו טאבו. אבל חייבים לדבר על זה. למעשה הגענו לנקודה (ואולי כבר עברנו אותה) שכבר אי אפשר שלא לדבר על זה
אני מאמינה שהבאת ילדים זה הדבר הגדול והמשמעותי ביותר שאעשה בעולם הזה. אלא שבשנים האחרונות האמונה שלי מתערערת.
ואם אתם לא בטוחים מה בדיוק צריך לעשות עם כל זה אז זה בסדר, גם לי אין מושג. זה יהיה השלב הבא.

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה, אותן הבעיות רק הולכות ומחמירות. זה אולי לא נשמע ככה אבל אני אדם אופטימי מטבעי. אני מאמינה שגם לבעיות הכי קשות יש פתרונות ושבני אדם הם טובים ורוצים לעשות טוב. אז איך זה שאנחנו לא מצליחים לפתור שום דבר?

לאחרונה צפיתי בסדרה חדשה של כאן 11 שנקראת "בלי פאניקה". "בלי פאניקה" מוגדרת כ"סדרת אסונות דוקו-דרמטית וקומית". בכל פרק, בודקים המנחים, גורי אלפי ולוסי איוב, האם וכיצד ישראל ערוכה לאסון הבא. אמנם הסדרה נקראת "בלי פאניקה" אך אותי אישית היא קצת הכניסה לחרדה. באופן לא מפתיע, ישראל לא ממש ערוכה להרבה מהאסונות הצפויים לה (לפי הסדרה), כמו רעידת אדמה משמעותית או צונאמי. הסדרה עצמה מעולה, המנחים קורעים מצחוק, האפקטים מושקעים והראיונות מאוד מעניינים. אז למרות הפאניקה אני ממליצה לכם לראות אותה (אפשר גם ב-youtube). 

הפרק הרביעי בסדרה עוסק באסון קצת אחר. בשונה מאסונות אחרים, האסון הזה הוא לא אירוע פתאומי שעלול פשוט לקרות יום בהיר אחד. זה אסון שנבנה כבר שנים בישראל. ידוע עליו לפחות משנות ה-70 ובשנים האחרונות הוא הולך ומחמיר. הוא נמצא ממש מתחת לאף שלנו. הוא עומד בבסיס של הרבה מהבעיות האחרות שלנו. הוא האסון שאף אחד לא רוצה לדבר עליו. יש שיגידו שלא מדובר באסון כלל, אלא בשמחה, בברכה. לפעמים מזכירים אותו בחצי מילה אך כמעט ולא מתייחסים אליו ישירות. זה נושא רגיש, אפילו טאבו. אבל חייבים לדבר על זה. למעשה הגענו לנקודה (ואולי כבר עברנו אותה) שכבר אי אפשר שלא לדבר על זה. אז הנה, סוף-סוף מתייחסים לזה, ועוד בתוכנית של תאגיד השידור הציבורי. אחד האסונות הגדולים שישראל תיאלץ להתמודד איתם בשנים הקרובות הוא צפיפות אוכלוסין.

קצת מספרים: שיעור הפריון הכולל בישראל (נכון ל-2020) הוא 2.90 ילדים לאישה בממוצע. מדובר בשיעור הפריון הגבוה ביותר במדינות ה-OECD בהן הממוצע עומד על 1.61 ילדים לאישה (נכון ל-2019). שיעור הפריון של נשים יהודיות מעט גבוה יותר משל נשים ערביות (3.00 לעומת 2.82) וכמובן ששיעור הפריון הגבוה ביותר הוא של נשים חרדיות, עם 6.64 ילדים לאישה בממוצע(!). לחלקנו, ממוצע של 3 ילדים לאישה נשמע סביר, משפחה בגודל סטנדרטי, אך כשעושים את החישובים מגיעים למסקנות קשות. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחגיגות ה-100 לישראל, בשנת 2048, צפויים להיות בישראל כ-15 מיליון אנשים וב-2065 אנחנו אמורים להגיע ל-20 מיליון. תחזית זאת פורסמה ב-2017. נכון לסוף 2021 אוכלוסיית ישראל מנתה 9.499 מיליון אנשים. 

עכשיו תחשבו על כל הבעיות שמדברים עליהן כל הזמן – הדיור, התחבורה, החינוך, הבריאות, יוקר המחייה. מבינים את הבעיה שלי? איך ייראו כל הבעיות האלה כשהאוכלוסייה תכפיל את עצמה? אנחנו לא יכולים לעמוד בקצב הזה. גם אם נתחיל עכשיו לבנות דירות, כבישים, בתי ספר, בתי חולים וכו', לא נעשה זאת מהר מספיק. נוסיף לכך את העובדה שישראל היא מדינה קטנה עם משאבים מוגבלים וקיבלנו אסון נוראי. מחירי הדירות ימשיכו לעלות בגלל הביקוש, הפקקים יחמירו, הכיתות יהיו צפופות יותר, בתי החולים יהיו צפופים יותר, התשתיות לא יעמדו בעומס, זיהום הסביבה ומשבר האקלים יחמירו, הפערים יגדלו, ההזדמנויות יתמעטו, נרגיש חנוקים והאלימות תעלה בתגובה. תרחיש אימים, ידוע מראש, שאנחנו ממשיכים להתקדם לעברו בצעדי ענק.

אז מה אפשר לעשות? קודם כל צריך לנסות ולעמוד בקצב. לצערנו פוליטיקאים חושבים בעיקר על הבחירות הבאות ופחות על 20 השנים הבאות. אבל זו דמוקרטיה והכוח עדיין בידינו. אנחנו יכולים וצריכים לדרוש מהמנהיגים שלנו שישקיעו בעתיד שלנו ולא רק בהווה. במקביל אנחנו גם חייבים להיות מוכנים לשלם את המחיר של ההשקעה הזאת. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות על חשבון הדורות הבאים כמו שעשו לפנינו. בבחירות הקרובות יש לנו את ההזדמנות לחפש מפלגות שמציעות תוכניות לטווח הרחוק שיעזרו לנו לנסות לעמוד בקצב.

בנוסף, חייבים לדבר על הילודה. אני יודעת שזה נושא רגיש ואני לא מתכוונת לדבר על פיקוח יילודה (בעיקר כי זה לא ממש עובד), אבל צריך לדבר על זה. כמה ילדים אנחנו בעצם רוצים להביא לעולם? אני מניחה שלחלקכם יש איזשהו מספר בראש. להבאת ילדים יש הרבה שיקולים (תרבותיים, בריאותיים, כלכליים ועוד), האם השיקול של צפיפות אוכלוסין נכנס לחישוב שלכם? אני לא חושבת שהשיקול הזה היה בשיקולים של הדורות לפנינו. גם בדור שלנו זה לא שיקול כזה חזק. חלק משמעותי מהחלום הישראלי זה משפחה, ולא משפחה קטנה. מכרו לנו את החלום הזה בלי לחשוב על המחיר שכולנו משלמים עליו. זה אולי לא הוגן שזה נפל על הדור שלנו לעשות את החישובים האלה, אבל זה לא פוטר אותנו מהאחריות.

אני היום בת 30, לפני שנה וחצי התחתנתי. תמיד חשבתי ש-3 ילדים זה מספר טוב, ככה כולם נכנסים במכונית משפחתית רגילה. אני מאמינה שהבאת ילדים זה הדבר הגדול והמשמעותי ביותר שאעשה בעולם הזה. אלא שבשנים האחרונות האמונה שלי מתערערת. האם זה לא מעשה אנוכי להביא ילדים לעולם כזה? למדינה כזאת? לעתיד כזה? האם זה באמת הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות? אומרים לי שאני חושבת על זה יותר מדי, שיימצאו פתרונות, שילדים זו ברכה ואני לא צריכה לדאוג. אבל איך אפשר שלא לדאוג? אנחנו לא מדברים על העתיד הרחוק. אלו יהיו הילדים שלי שיצטרכו לחיות בישראל עם עוד 20 מיליון ישראלים אחרים. הם אלו שייכנסו למערכת חינוך עמוסה ומותשת, שיצטרכו לחכות שנים לשירותי רפואה ציבוריים, שיעמדו שעות בפקקים, שלא יוכלו לקנות דירה ויצטרכו לחיות באיזה מגדל ולסבול מפקקים גם במעליות. 

מצד שני, אני רוצה ילדים! זה החינוך שקיבלתי, זו התרבות בה גדלתי. הרצון לילדים מוטמע בי כ"כ עמוק שאני מרגישה שאין טעם להתנגד. אני רוצה לגדל אותם ולחנך אותם להיות אנשים טובים שיעשו טוב בעולם. שימשיכו את שרשרת הדורות של המשפחה שלי. שיביאו לי נכדים כשאהיה זקנה. אני רוצה את החלום הזה. אני רוצה משפחה משלי.

אמרתי כבר בהתחלה שאני אדם אופטימי מטבעי ולמרות תרחיש האימים שאני מתארת אני מאמינה שיימצאו פתרונות (טכנולוגיים, כלכליים, חברתיים). שלא נגיע לגרוע מכל. זאת בתנאי שנתחיל לדבר על הבעיה עצמה ובאמת לחשוב על הפתרונות האלה. כי כרגע אנחנו לא באמת מדברים על זה מספיק, על פצצת הזמן המתקתקת הזאת. אני מקווה שהכתבה הזאת תעורר מחשבה ולא חרדה. ואם אתם לא בטוחים מה בדיוק צריך לעשות עם כל זה אז זה בסדר, גם לי אין מושג. זה יהיה השלב הבא. בינתיים אני יכולה להציע איזשהו רעיון. לפני כמה שנים קראתי כתבה בה הוצעו צעדים שאנשים פרטיים יכולים לעשות למאבק במשבר האקלים. הצעות כמו לאכול תזונה צמחונית/טבעונית, לקנות יותר "יד שנייה" וכאלה. העצה האחרונה הייתה די פשוטה: הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא להביא פחות ילדים. ולא חייבים להגדיר כמה ילדים בדיוק, מספיק שנביא ילד אחד פחות ממה שתכננו. אולי זו יכולה להיות פשרה מסוימת. הרי גם שני ילדים נכנסים במכונית משפחתית בנוחות, יש אפילו מקום לכלב.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. אורי

    מעניין ממש! (ומעלה חששות)
    האמת שלא יצא לי לחשוב בכלל על לקחת בחשבון את צפיפות האוכלוסין כפקטור על המחשבה כמה ילדים להביא. קצת מוזר להכניס שיקולים כאלה לבחירות כל כך אישיות, אבל נראה שזה באמת הכרחי.
    תודה! 🙂

  2. גל

    כתבה מעולה, זה בהחלט נושא בעייתי שצריך לעלות לשיח הציבורי. דרוש המון אומץ כדי לדבר על זה, במיוחד בחברה הישראלית – תודה רבה!

  3. עמוס חסון

    מחזק, מחזק, מחזק. בדיוק היום בטרמפ דיברנו על היכולת שלנו להשפיע על משבר האקלים, והדבר הראשון שחשבתי עליו הוא להפסיק להתרבות באופן לא אקולוגי. זהו המעשה המשפיע ביותר שביכולתנו לעשות, וזה אפילו מתבקש ביולוגית. יונקים תמיד מתרבים באופן שאינו מפר את המאזן האקולוגי. שני ילדים בממוצע לכל משפחה אמורים להספיק.

  4. שרה

    אני חושבת שיש כמה נקודות חשובות שראוי לציין:

    א. ממוצע הילדים לנשים חילוניות בארץ הוא 2.2, לנשים מסורתיות 2.3 (כך לפי הסטטיסטיקה משנת 2017 או 2018). המספר המינימלי לתחלופה באוכלוסיה הוא 2.1. כך שנשים חילוניות ומסורתיות אינן הבעיה. וודאי, הילודה החילונית בישראל גבוהה מהילודה החילונית במדינות אירופאיות או מזרח אסייתיות, אבל ילודה נמוכה אינה בהכרח אידיאלית ויוצרת שלל בעיות כלכליות וחברתיות שונות (יש כתבות מרתקות בנושא). האם ממוצע 2.2 ילדים במשפחות חילוניות כל כך פוגע ברקמת החיים הישראלית שצריך לנסות להוריד את המספר הזה מתחת למספר התחלופה המינימלי? אני הייתי אומרת שלא. במיוחד כאשר אנחנו יודעים שעוד עשרים שנה אחוז ניכר מהילדים במדינה יהיו ממשפחות דתיות מאוד (חרדיות ובדואיות בעיקר) שסטטיסטית יתקשו מאוד להחזיק את הכלכלה והחברה בישראל, לא ברור לי למה זה חיובי להוריד את הילודה החילונית שהיא די נמוכה ממילא.

    ב. ילודה מצטמצמת לא מעט על ידי מניעת נישואי קטינות, עידוד השכלה לנשים וכמובן עידוד יציאתן לשוק העבודה. אם המטרה היא צמצום ילודה שיהיה כמה שיותר אפקטיבי וכמה שפחות דטרמנטלי לחברה ולכלכלה בישראל, ראוי להמשיך בכיוון הזה. שכנוע נשים חילוניות ללדת שני ילדים במקום שלושה זה לא רק פחות אפקטיבי, אלא אפילו בעייתית לחברה הישראלית לטווח הארוך.

    ג. הקריסה של התשתיות בישראל, מערכת החינוך, התחבורה הציבורית וכו' קשורה יותר לתכנון לקוי מאשר למספר התושבים במדינה. ישנן מדינות צפופות בהרבה, ערים צפופות בהרבה שמתנהלות נהדר. די לראות את התחבורה הציבורית או מערכת החינוך בניו יורק סיטי, עיר קטנה וצפופה עם מיליוני תושבים, כדי להבין שהבעיה היא לא מספר התושבים אלא התנהלות בעייתית מיסודה שראוי בהחלט לתקן.

  5. איריס כנען

    אכן כל הכבוד שאת מדברת על פרה קדושה שהיא שלנו היהודים ושל המדינה שמשקיעה כל כך הרבה כסף בטיפולי פוריות. פגשתי אישה שילדה בגיל 57 תאומות…
    ממרום גילי – כסבתא של מדרשת עין פרת אני זוכרת כיצד שכנעו אותי להביא את הילד השלישי לעולמי.
    ביתי הבכורה שיש לה 4 ילדים טוענת שזה יותר מידי וביתי הצעירה לא מסתפקת בשני ילדים מוכשרים וחמודים. בני הצליח ובהריון השלישי נולדה לו בת אחרי 2 בנים. אך יש לזכור שלא תמיד הם עונים על הציפיות שלנו ובמרכזי ההתפתחות יש הרבה ילדים מעוקבים שנולדו לפני סיום ההריון וזו מעמשה כלכלית על החברה ונפשית על ההורים. לילדים עם צרכים מיוחדים שזקוקים לטיפולים יקרים על מנת לקדם אותם ואף אחד לא מצאר לעצמו שלא תמיד הריון מסתיים בששון- לפעמים זה ממש אסון. שלא נדע…
    מחד יש אלה שבוחרים לא להביא ילדים לאוויר העולם המזוהם ואכן אפשר למצוא משמעות בחיים גם ללא הולדת ילדים . . יש לי חברות כאלה שחייהן מלאים בעשיה עשירה וכמובן שתמיד אפשר לאמץ ילד שמצפה למבוגר שיציל אותו מגורל לא ברור. מאחלת לכם שתשכילו לנתב את חייכם בהתאם

  6. רועי וולפמן

    בדיוק דיברתי על זה השבת עם אחי הקטן שהתחתן יחסית לאחרונה.
    העלנו את המחשבה שאולי צריך לערער על המשוואה "משפחה גדולה = הרבה ילדים ביולוגיים".
    אפשר להתרגל לרעיון של שניים גג שלושה ילדים ביולוגיים – ומי שרוצה משפחה יותר גדולה – מוזמן בשמחה לאמץ.
    יש מספיק ילדים ברשויות הרווחה שגורלם לא שפר עליהם במיוחד והיו מתים למיטה חמה ובית תומך.
    יש לנו פה שתי בעיות חברתיות קשות, שכל אחת מהן עשויה להיות הפיתרון של השנייה. פוטנציאל הרווח פה עצום. צריך רק לתת לרעיון הזה לעשות כנפיים בציבור הדתי והמסורתי. את החרדים אולי יהיה קצת יותר קשה לשכנע בזה, אבל פרה פרה..

  7. רחלי

    כמו שכבר אמרו כאן, ילד אחד פחות שלך יהיה הקרבה מצידך – שתתגמד מול זה שאישה ערביה או חרדית תביא 11 ילדים. להפך, השינוי הדמוגרפי והעוני שהוא יביא איתו יהיה משמעותי יותר בהרבה אם החילונים ילכו ויצטמצמו בילודה.
    ויש כל מיני דברים שמעודדים צמצום ילודה במגזרים מוחלשים. בעיקר חיזוק של מעמד האישה, בדרכים כמו השכלה ויציאה לשוק העבודה. אלה דברים שכבר מתחילים לקרות.

כתיבת תגובה

מומלצים:

חנוכת בית, חנוכת חוץ

חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.

קרא/י עוד »

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »