"ואל תעוררו את השנאה שלא תחפץ"

אורי אנג׳ל

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

"חומות לא נופלות כאשר נבנה עוד מפעל מזהם"
"השיפוט, הכעס וההתנשאות, גם הם עוול, גם הם חורבן, הם אינם יכולים להיות הפתרון לחורבן הפיזי של המערכת האקולוגית"
"המוטיבציה הנכונה לפתרון משבר האקלים אינה שנאת אדם אלא אהבת אדם"

כיצד נראה חורבן? איך מזהים עוול? האם אנחנו יודעים תמיד לשים לב כשהוא קורה? מצליחים להבחין שאנחנו עושים אותו? נפילת החומות וחורבן הבית היו גלויים, צועקים, עם נוכחות שלא משתמעת לשתי פנים. התהליכים שהביאו אותנו לשם לא היו כאלה. שנאת החינם כירסמה, שחקה את החברה, ותודלקה בידי אנשים צודקים, עם כוונות טובות וערכים, 'אלו שיודעים'. 

האותות של משבר האקלים, אלו שנראים לעין, הם כאין וכאפס לעומת מה שעשוי לקרות. השימוש בדלקים מזהמים נראה לנו טריוויאלי, נורמאטיבי. תינוקות לא בוכים, חומות לא נופלות כאשר נבנה עוד מפעל מזהם. דם לא נשפך כאשר תוכנית תשתית לקידום תחבורה ציבורית יורדת מסדר היום. המשבר הקיים נוצר על-ידי כולנו גם "המחונכים היטב". בציטוט של גארי סנידר "אנשים לבושים ללא חת, בעלי חינוך אוניברסיטאי מצויין… אוכלים אוכל אנין טעם וקוראים ספרות קלאסית, בזמן שהם מתזמנים השקעות ומדיניות שהורסת את העולם."  

שנת השמיטה מגיעה לסיומה, והייתי מאחל לנו ללמוד ממנה שיש גבולות למה שהטבע יכול לספק לנו. הצורך של האדמה לנוח בפסוקים הוא משל בעיניי, לכך ששימוש חסר רסן בטבע יביא לחורבן. מי שישלם את המחיר הכבד יהיו הדורות הבאים, שאם לא נשנה את דרכנו לא יזכו לחיות באותו עולם.  

ועתה, מה יעשו המתריעים בשער? כיצד יזעקו נביאי החורבן? כאן אקטיביסטים רבים עשויים לפספס. בנו של רשב"י יצא מהמערה, לאחר שנים של לימוד תורה. הוא נתקל באנשים שאינם מקפידים כמותו, התמלא כעס ושרף באמצעות עיניו את כל החוטאים לשיטתו. האינטואיציה של היודעים היא פעמים רבות לשפוט, לכעוס ולהטיף לכל אלו שלא מישרים קו ומאמצים הלכות סביבתיות. 

השיפוט, הכעס וההתנשאות, גם הם עוול, גם הם חורבן, הם אינם יכולים להיות הפתרון לחורבן הפיזי של המערכת האקולוגית. יתרה מזאת, גישת השיפוטיות אינה רותמת אלא מרחיקה. התיקון הפיזי קשור בתיקון הנפשי ולאופן בו נבחר לדבר על המשבר איש עם רעהו. המוטיבציה הנכונה לפתרון למשבר האקלים אינה שנאת אדם אלא אהבת אדם, בפרט אהבת הילדים שנולדו ושיוולדו, והיא מוכרחת לבוא לידי ביטוי גם באופן הפתרון ובגיוס הלבבות. 

כתיבת תגובה

מומלצים:

חנוכת בית, חנוכת חוץ

חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.

קרא/י עוד »

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »