ובחרת בחיים

על חופש בחירה וחירות בחיים

במאמר זה אנסה להצביע על חופש הבחירה כעיקר העניין בחיים של חירות, ועל הנגזרות הנלוות אליו. כולי תקווה כי מאמר זה יצליח לשפוך קצת אור על סוגיה חשובה זו, ולעורר אותנו לקחת אחריות אמתית על חיינו.

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע… החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך… (דברים ל טו-יט)

התורה מצווה עלינו לבחור בחיים- זו נקודת הפתיחה של היהודי בעולם. יש לנו את החופש, ואף את ההכרח, לבחור בחיים כדבר מקודש, ולבנות ולמקד את תכלית חיינו סביב עניין זה. ללא כל ספק, ביהדות, כמו גם בכל דת אחרת, ישנה משמעות וחשיבות עילאית לחיים ולבחירה בהם. מהפסוקים הללו ניתן להבין שני דברים מהותיים:

ישנה הקבלה בין החיים והטוב, המוות והרע, הברכה והקללה. הדברים הללו קשורים אחד בשני קשר בל יינתק, המחייב אותנו לבחור בהם כדרך חיים כוללת. תכלית החיים היא הטוב, והברכה מושגת כאשר האדם אכן מכוון את חייו לבחירה בחיים.

עם זאת, עדיין ישנה בחירה חופשית. בחירה זו אינה בחירה בשני דברים שהִ נם ראויים באותה מידה – החיים, כמובן, ראויים מן המוות. אך לא ניתן לכפות על אדם לבחור בחיים. זוהי בחירה חופשית ומודעת, הנובעת מתוך תחושת אחריות של אדם לחייו ולחיי הדורות הבאים אחריו.

מהו מקור בחירה זו? מדוע לנו לבחור? מדוע ניתנה לנו בכלל החירות לבחור? מה הופך את החירות לדבר כל כך מהותי? האם אכן אין ערך לחיים ללא החירות?

שאלות כבדות משקל אלה נענות בפשטות על-ידי התורה: אנחנו כאן בשביל לחיות. הבחירה בחיים היא הדבר הראוי לעשות. בכך אנחנו ממלאים את ייעודנו כשותפים בבריאה. אך החיים מורכבים מבחירות, ובשביל לחיות, צריך קודם כל לבחור בחיים. גם באופן כללי, וגם באופן ספציפי בכל מעשה ומעשה.

בחירות אלו הן המעניקות משמעות אמתית לחיינו, הנגזרת מתוך הייעוד שיעד לנו הקב"ה, ולכלל בני האדם. נשאלת השאלה: כיצד נקדש את החיים? כיצד נדע לעשות את הבחירות הנכונות, בצורה שתעניק ותוסיף משמעות אמתית לחיינו?

בשביל שחיינו יהיו מלאי חירות ומשמעות, אנחנו צריכים להרכיב אותם מהרבה בחירות קטנות, בכל רגע נתון, בו אנו בוחרים בחיים, בטוב, באמת, במה שנראה לנו נכון, ראוי וצודק. בצורה זו אנו יכולים להרגיש כי אכן ישנה משמעות אמתית לחיינו, הנובעת מתוך קידוש כל מעשה ומעשה ובחירה בכל רגע נתון. בחירות אלו מחזירות את השליטה והאחריות לחיינו אלינו, ומאפשרות לנו לבחור באורח החיים הראוי. כיצד אנו עושים זאת?

ראשית כל, הדבר כמובן מחייב אותנו לאחריות רבה. עלינו לבדוק, לחקור, לעיין, להקשיב ללבנו, להיות נאמנים לקול הפנימי הנובע מאיתנו ולשכל הישר. עלינו לתרגל ולפתח את יכולתנו להבחין בין אמת לשקר, בין אשליה למציאות, בין ציניות וריחוק מתנשא לאמת ויושרה פנימית. זהו תהליך אינסופי, אשר אינו נגמר לעולם. תכלית מעשה זה נמדדת לא בתוצאה, אלא במעשה עצמו.

מעשה הבחירה מקפל בתוכו מספר רבדים: ראשית כול, אמונה- בעצמי, בצדקת הדרך, בכך שיש משמעות אמתית ותקווה ושיש חשיבות למעשינו. אנחנו איננו צל חולף, עלה נידף ברוח, אלא עולם ומלואו. כל מעשה שלנו יכול לדון את העולם כולו לכף זכות (ועל כך בתורה רפ"ב של רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן). שנית, חשבון נפש אמתי ונוקב עם עצמנו על מעשינו והחלטותינו. שלישית, מסירות- נכונות להקדיש את חיינו למען ערכים ואמונות הגדולים מאיתנו, ולבטל את האגו שלנו לטובת דבר גדול וטוב יותר, שאנחנו ממילא חלק ממנו. לא מדובר בשעבוד למשהו חיצוני ומנותק ממך, אלא להפך- למעשה הנובע מהבנה כי אכן תכלית חייך מקורה בדברים שאתה חלק אינטגרלי מהם, ובלעדיהם לא היה קיום וסיבה אמתית לחיינו.

זהו, לדעתי, עיקר ההבדל בין תפישת החירות הליברלית של ימינו לבין תפישת החירות המסורתית. שתיהן רואות בחירות את מהות החיים, אך התפישה המסורתית רואה באחריות את הביטוי לחירות, בעוד שהתפישה הליברלית הפוסט-מודרנית רואה בוויתור על האחריות את מקור החירות. זהו בעיני, שורש קלקולה של החברה הניהיליסטית הפוסט- מודרנית, הרואה בבריחה מערכים ומניסיון כולל להעניק משמעות לחיינו ביטוי של חירות ואושר. בספרו 'ארבע מסות על חירות', מתאר ישעיהו ברלין שני סוגים עיקריים של חירות: חירות חיובית, כלומר החופש ל-, וחירות שלילית, כלומר החופש מ-. בעולם היום נתפשת החירות השלילית דווקא כעיקרית, כלומר הזכות להיות חופשי ממוגבלות חיצונית: דת, מדינה, חברה, קהילה וכ'ו.

התפישה התנ"כית בוחרת דווקא בחירות החיובית – הבחירה בחיים היא החופש לבחור לקחת חלק בדבר הגדול מאיתנו, לא מתוך תחושת אפסות וחוסר משמעות, אלא ההפך. בעיני, החירות החיובית היא זו שבסופו של דבר מגדילה את החירות שלנו, משום שהיא מבוססת על לקיחת אחריות, ולא על בריחה ממנה. היא יוצאת מנקודת הנחה אמונית שישנה משמעות אמתית לחיינו, שאינה רק פרי המצאתנו או חוסר יכולתנו להכיר בחוסר משמעות הקיום האנושי, כפי שמציעים הוגים מודרניים שונים. כל שעלינו לעשות הוא לנסות ולמצוא את עצמנו בתוך הדבר הגדול המעניק משמעות לחיינו, ומתוך כך להבין כי הבחירה שלנו אינה מנותקת מתמונת עולם וגדולה ומורכבת יותר. זה באמת משנה כיצד נבחר, משום שיש טעם בבחירה.

החידוש הגדול הוא שבכל מקרה אנחנו בוחרים. גם הבחירה באי-בחירה היא בחירה. ההבדל בין בחירה אמתית לבין אי-בחירה הוא שבראשונה אנחנו מעניקים משמעות לחיינו, ובשנייה רק מרוקנים אותם ממשמעות שנתנו להם אחרים, אך לא בוחרים ליצוק להם משמעות חדשה, אלא לתת לאחרים לעשות את הדבר בשבילנו. אין ואקום – אם לא ניקח אחריות על חיינו, יעשו את זה אחרים בשבילנו. ואז למעשה נוותר על מימוש הייעוד והתכלית שלנו כבני אדם, קרי הבחירה.

בעולם בו אנשים רבים מסתובבים בתחושת ריקנות וחוסר משמעות כמעט טוטליים, כאשר לא ברור להם כבר במה לבחור ומדוע, או שבכלל יש טעם בבחירה זו, ושלא הכול אותו זבל, יש חשיבות עצומה בניסיון להתחבר אל מקורות האמונה בשורשי חיינו, ולראות במה דברים אמורים. אני בטוח שכבר מהסתכלות מהירה, כמו שעשינו כאן, נוכל לגלות כי יש למה לעבוד ולטרוח. אל לנו לשקוע לייאוש, גם כאשר איננו רואים את תכלית הדברים. בעזרת ה' נדע למצוא אמת בלבנו ובשכלנו ולהשכיל ולהבין כי אין אנחנו כאן במקרה או טעות, אלא מתוך תכלית ובחירה. כשם שחיינו כאן הם תוצאה של בחירה, כך גם אותה בחירה היא המניע האמתי לחפש את האמת והדרך הנכונה. כל שעלינו לעשות הוא להפנות את המבט אל עבר המקום בו נגמרים הספקות ומתחילה האמונה. שם נמצא את מבוקשנו.