ד״ר מיכה גודמן

ד״ר מיכה גודמן

יום הכיפורים

אמת לאמיתַּי

שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשה תשובה ויתכפר לו

יונה הנביא, המבקש לברוח מהשליחות שהוטלה עליו, איננו הנביא הראשון המבקש לחמוק משליחות הא-ל. רבים וגדולים עשו זאת לפניו ובראשם משה רבנו "אבי הנביאים". גם היענותו המאוחרת, רק לאחר סדרת הפצרות אלוהיות, איננה ייחודית לסיפור יונה. המאפיין הייחודי לפרשיה זו אינו אלא במניעים לסירובו.

משה רבנו, כמו ירמיהו הנביא, אינו מעוניין להתנבא כיוון שהוא פוחד מתגובת העם, "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי". שניהם חוששים מכשלון שליחותם ולכן מבקשים להימנע מלצאת אליה. יונה, לעומתם, מסרב מסיבה אחרת לחלוטין: "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה". יונה ידע שאם יוציא את שליחותו אל הפועל יחזרו אנשי נינוה בתשובה וא-להים יסלח להם. משום כך מסרב יונה לצאת לשליחות.

כל הנביאים מסרבים לנבואה בגלל הפחד מדחיית העם; יונה מסרב לנבואה מגלל הפחד מהקשבת העם. כל הנביאים פוחדים מכשלון שליחותם; יונה הנביא פוחד מהצלחת שליחותו. מדוע כה חושש יונה?

* * *

במקום אחד נוסף בתנ"ך מוזכרת נבואה של יונה הנביא – חזונו להתרחבותה של ממלכת ישראל: "הוּא [ירבעם בן יואש] הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא". רמב"ם מלמד אותנו כי חזיונות האמת העולים בנביאים משקפים את נטיותיהם הפנימיות ביותר. וכך – ישנם נביאים העוסקים בצדק חברתי, אחרים נלחמים בחטאי האלילות, ויונה הנביא עוסק בהתרחבותה של ארץ ישראל.

לפנינו אירוניה מקראית בגדולתה: הדמות המזוהה ביותר עם התרחבות ממלכת ישראל נדרשת להציל את נינוה בירת אשור אשר עתידה להביא להשמדת הממלכה ולהגליית בניה. על הפטריוט הישראלי הגדול מוטלת משימת הצלת האויבת הגדולה ביותר של ישראל. להיכן נתונה נאמנותו של יונה: האם לא-לוהי ישראל או שמא לעם ישראל? האם יונה הנביא יותר דתי או יותר לאומי?

* * *

עיון נוסף בספר יונה חושף בפנינו שיטתיות מעיקה בהלכי נפשו של יונה. תחילה, עת הטיל א-להים סערה גדולה בים, יורד יונה אל ירכתי הספינה, "וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם"; כאשר מצביע הגורל על יונה, מבקש יונה סיוע למעשה התאבדות: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם". יונה נוקט בהתנהגות פסיבית, בלא ידיעה על נס שיצוץ או על דג שישא אותו אל היבשה. כך גם בהמשך הסיפור, לאחר שמתחרט א-לוהים ממחשבתו להחריב את נינוה, מבקש ממנו יונה: "קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי". משאלת המוות של יונה מגיעה לשיא מחריד כאשר מגלה יונה כי יבש הקיקיון אשר הצל על ראשו, "וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".

וכך מחריפה עוד תמיהתנו: אין לשאול מדוע בורח יונה מן השליחות, כי אם מדוע מבקש יונה לברוח מן החיים?

הקורא חד העין העוקב אחר יונה המונה את מידותיו של א-להים, יתן את לבו להשמטה הרועמת של מידת האמת מרשימה זו: "יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה". אמת חסרה זו כמו נספגה באישיותו של יונה בן אמיתי. ואמנם, מרדף עיוור וחסר גמישות אחר האמת פוגע ביכולת בן אנוש להתאקלם בעולם בו חוטאים לא בהכרח נענשים; בעולם בו קיימת תשובה וסליחה. חיים בהם פושעי נינוה לא נענשים, הם חיי שקר בהם קץ יונה. תשוקת א-להים, המכונה בימים אלו "מלך חפץ בחיים", היא תשוקת חיים. תשוקת חיים שאינם נמדדים רק על פי קנה מידה של אמת, אלא גם על פי קנה מדה של רחמים, של אפשרות לשינוי והזדמנות לתשובה.

ואהבת? שתף/י לרעתך כמוך!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

כתיבת תגובה