המסר הבולט של המועד הוא הרעה שהכתה בישראל והמתח שנגרם לאמונה באלוהים. ספר איכה מביע שהרעה היא תוצאה של הזנחה דתית מצדנו, כאשר אלוהים מוצדק היה להעניש או להניח לצוררים לפגוע בנו. במילים אחרות, כרתנו ברית עם אלוהי ישראל ואחר כך חטאנו עוד חטאנו, לכן הקללה קיבלה תוקף. הרעה הגדולה ביותר בזכרון ההיסטורי שלנו זו השואה במלחמת העולם השניה, היא ממוטטת עד היום כל נסיון להחליק את משבר האמונה בהקשר זה. אך מדובר באותו סיפור ישן של רעות רבות אשר פגעו באיוב ובאמונתו. למעשה, הבעיה הרעיונית ורגשית לא מתחילה בעצם הרעה אלא קודם לכן בהנחה מראש שיש אלוהים חיים והוא אמור לדאוג לרווחתנו. למה אלוהי ישראל, אחד ויחיד שאין כמוהו, לא מסוגל לעשות כרצונו הטוב עמנו? אז קמו אנשים וטענו שאין אלוהים, וכך פותרה הבעיה. אחרים טענו שהאל אין בתפקידו או כוונתו לפעול למען שלומנו, שאין השגחה פרטית. ואילו אחרים טוענים שיש רצון וגם יכולת, אך אלוהים מצדו מגביל את עצמו מסיבות מורכבות ונבצרות.
פרנץ רוזנצווייג, ההוגה היהודי בגרמניה שנפטר בטרם עת שנת 1929, עסק בהתפתחות המחשבה הדתית בהיסטוריה, בצורה מופשטת. הוא טען שבתחילה בעולם העתיק אי שם במזרח צמחו דתות הן שראו באלוהים כבעל עוצמה ויכולת אך נעדר אהבה וחמלה, והן שראו באלוהים כבעל חסד ורחמים אבל נעדר הכוח המוחלט. בהמשך, באלילות הפגאנית של המיתולוגיה היוונית, וכן בדת מצרים ובבל למשל, תוארו יחסים מורכבים ומאבקי כוח בקרב ריבוי אלים, וכך הצליחו להסביר את שני הניגודים בעולם הזה. במילים אחרות, בני אדם חווים טוב ורע בגלל שיש אלים שונים, חלקם אוהבים וחלקם זועמים, והם כולם מוגבלים. הדתות המונותאיסטיות, יהדות ונצרות ואסלאם, הן תופעה תיאולוגית מתקדמת יותר, אולם עולה כאן בעיה לוגית שלא ניתן להעלים. אל אחד שולט בעולם כולו וגם אוהב אדם, ובכל זאת סובלים. אז חלים כל מיני תירוצים להצדקת האל, להסביר את הסתירה. כיום נמצאים אנו בתקופה נוספת של פוסט-מודרניות, מעבר לכל ההסברים לכאן ולכאן, שלא מצליחים לשכנע.
אכן נותרנו עם שאלות פתוחות אודות קיום האל וטיבו בעולם מסורבל ומעורפל מאוד, ובאה הקיומיות הדתית כפתרון למשבר הפוסט-מודרני הזה, כדי לספק דתיות אותנטית למרות הכול. מדובר בבחירה מודעת להאמין כך וכך, באלוהים שכולו טוב וגם בעל יכולת מעל ומעבר, בלי להבין או להסביר. עמדה זו אינה יומרנית, זו לא מנסה להוכיח לאחרים שום דבר, אלא קובעת פנימה ופשוט מניחה שאלוהים הוא אבינו ואהבתו כלפינו פשוט נתונה. והרי בלעדי הלך רוח כזה איך אפשר לשמור תורה ולחיות את המצוה הגדולה? שמע ישראל, זה להכיר באלוהים אחד לבדו, ולכן כל יכול. ואהבת, כלומר גם לאהוב אותו. רק באמונה תמימה נשיג דרגות של רוחניות אמיתית, שהיא מעין עצימת עיניים ותחושת קירבה עמוקה להוויה האינסופית, שלכאורה משרה על נפשנו כל מיני דברים, של שלום וחיות. זאת רוח שעשויה להוביל קהילה רוחנית וערכית, ושתעניק לה הכריזמה להוביל אנשים לכדי הצד הטוב יותר של עצמם, דרך לתשובה בניגונים ותיקונים. שנבחר בברכה ובחיים ונתגבר על הקללה שרודפת בנו.
