עבדות
לכתוב, לכתוב כל עוד אני יכול כל עוד היד מרשה כל עוד יש סיבה לחיות כל עוד יש אלוהים. לכתוב כי אין כאן כלום והכול שייך לך. לחיות את הכתיבה. לכתוב כל עוד יש חיים. לצרוח לצעוק את הדממה. והכול נאמר בשתיקה. מראשון עד שישי לכתוב ובשבת לייחל לסופה. לכתוב כי זה חלק מהמהות שלך. אתה יודע, זו התאבדות מוזרה שכזו. לכתוב לשיר לצרוח ולשתוק את הכול. לכתוב ולא לומר כלום. להתקדם ולהיתקע במקום. להיות האדם שלא ציפו ממך שאף אחד לא יכיר. אתה יודע אתה הכי אתה כשאתה כותב. אין דבר יותר אמתי מהכתיבה הממכרת הזו. לכתוב כל עוד הכעס בתוכך מתגבר לכתוב כי אין כבר פתרון אחר. לרצות למות או לפחות לאבד את השפיות ולכתוב. לכתוב כי אין כבר דרך אחרת. לכתוב ולמות.
חירות
לכתוב, לכתוב כי אתה כלוא בתוך המיץ של עצמך, לכתוב כי אתה עוד צריך להשתחרר מהכבלים הללו ולצאת לאור. לכתוב כי האור נמצא מהעבר השני של הדף. לכתוב כי נמאס כבר מהחושך, כי נמס הקור. לכתוב כאילו לא עבר עשור, כאילו לא התבגרת. לשמוח ולצחוק ולכתוב את האושר הזה. לתת דרור לציפור השיר ולשיר את השיר הזה של הכתיבה. לכתוב כמו ילד ולשכוח את כל הבגרות המעיקה הזו. לכתוב כי אתה יכול ולא כי אתה חייב, לכתוב את השחרור ואת הציפיה לו. לכתוב את כל השמחה הזו. לכתוב ולחיות.
