מחשבות לפרשת ויחי

דני סגל

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

לקראת סוף הפרשה פוגש יעקב, אולי לראשונה, את נכדיו:

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה. וַיֹּאמַר: קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. […] וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ […] וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה…

מנהג נהוג בבתים רבים לברך את הילדים בערב שבת – את הבנים בברכת יעקב ואת הבנות בברכת שרה, רבקה, רחל ולאה. הקטע הספרותי שלפניכם לקוח מתוך ספר מקסים שאנחנו קוראים עכשיו בבית ושמו 'ברכות סבי' מאת רחל נעמי רמן.

"כשסבא היה מסיים לשוחח עם אלוהים הוא היה פונה אלי ואומר: "בואי נשומה'לה". נעמדתי לפניו והוא היה מניח את ידיו בעדינות; הוא היה מניח את ידיו מעל ראשי. הוא התחיל בהודיה לאל, עלי, ועל שעשה אותו סבא שלי. הוא תמיד הזכיר את התמודדויותיי במהלך השבוע וסיפר לאלהים משהו אמיתי על אודותי. כל השבוע חיכיתי לשמוע מה הוא יספר הפעם. אם טעיתי במשך השבוע, הוא היה מציין את היושר שלי; אם נכשלתי, הוא היה מעריך את מאמצי הקשים; אם נרדמתי, אפילו לזמן קצר, ללא כתונת הלילה שלי, הוא חגג את אומץ לבי על שינה בחושך; ואז בירך אותי וביקש מהאמהות שהכרתי מסיפוריו – שרה, רבקה, רחל ולאה – לשמור עלי.
היו אלה הרגעים היחידים בשבוע שבהם חשתי בטוחה ונינוחה. משפחתי, שכולם בה היו רופאים ואנשי מקצוע, תמיד נאבקו ללמוד יותר. תמיד היה עוד משהו ללמוד וזה אף פעם לא היה מספיק. כשקיבלתי ציון 98 במבחן, אבי היה שואל: "ומה קרה לשתי הנקודות הנותרות?". במשך כל ילדותי רדפתי בנחישות אחרי אותן שתי נקודות. אבל לסבא שלי לא היה אכפת מדברים כאלה. אני הספקתי לו. וכאשר הייתי איתו ידעתי בביטחון מלא שאכן זה כך.

"שנים רבות אחר כך, כשאמי היתה זקנה מאוד והחלה לפתע להדליק נרות ולדבר עם אלוהים, סיפרתי לה על הברכות האלה ועל משמעותן בשבילי. היא חייכה אלי בעצב: "אני בירכתי אותך כל יום מחיי, רייצ'ל", היא אמרה לי. "פשוט לא הייתי חכמה דיי כדי לעשות זאת בקול."

ספר בראשית מספר סיפור מורכב. נדמה שלא כל מה שאנחנו מוצאים בסיפורי אבותינו היינו מאמצים ללא היסוס אל תוך בתינו שלו. היחסים סבוכים והדמויות ומעשיהם לא תמיד פשוטים או מובנים לנו. מה שכן, התמונה בסוף הספר היא של משפחה; משפחה שלא תמיד הכול פשוט בה – אבל תמיד משפחה. זה חשוב, כי ממשפחה צמחנו לעם. בספר הבא שנתחיל, ספר שמות, ניקרא בני ישראל. בנות ובנים של אדם אחד, יעקב, או בשמו החדש – ישראל – שצמחו ונהיו לעם.

כאילו להזכיר לעצמנו שגם כשממש נגדל ונהיה ככוכבי השמים לרוב, נהיה עדיין משפחה. בני ישראל. יש בזה סיום אופטימי לספר קצת מורכב: אנחנו הולכים למצרים, לגלות, לתקופה לא פשוטה, אבל גם שם, במהלך כל מה שיקרה, אנחנו נהיה 'בני ישראל'. משפחה.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אריה הרמלין

    תודה לדני סגל. תמיד נעים ללמוד אצלו

  2. שי תמם

    תודה הרב דני! תמיד מעניין ונוגע ללב

כתיבת תגובה

מומלצים:

חנוכת בית, חנוכת חוץ

חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.

קרא/י עוד »

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »