בפעם הבאה שתיכנסו לאחד מבתי המדרש של היהדות המתחדשת ותחושו רגע של התפעלות דתית, עצרו לרגע ושימו לב לכמה פרטים באותה חוויה.,
[1 בין אם זה בשיעור במרכז הקהילתי, בקריאת ווארט בפייסבוק או בציון חג באלון, לעתים קרובות נוכח שם מישהו שמחזיק בידיו את המפתחות אל הסיטואציה.[1.בחיבור זה אנקוט לסירוגין לשון זכר ונקבה, מסיבות שאפרט בהמשך.] קל לזהותו – זה האיש שהייתם מעדיפים לשחרר ממטלות טכניות ובלבד שימשיך לחלוק את מחשבותיו.[2."אמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם? שבני עירו מצווין לעשות לו ממלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים" (שבת קיד)] רק בסיועה של דמות זו, של התלמיד החכם המודרני, אפשר להגיע אל האוקיינוס הגדול של העשרה רוחנית ואינטלקטואלית שגופים כמו מדרשת עין פרת מנסים להעניק לציבור הרחב.קל לקחת כמובן מאליו את העובדה שתלמידות חכמים נמצאות סביבנו – זה נראה לפעמים כאילו אלו הנשים הטבעיות הצומחות במסגרות להתחדשות יהודית. אולם בחינה של המלמדות בחלק גדול ממוסדות אלו תראה שהן לא צומחות בתוכם – הן צומחות אינטלקטואלית בישיבות, באקדמיה או בשני המקומות גם יחד. את כוחן כמלמדות, כהוגות, כדמויות מופת וכמורות דרך הן משכללות במסגרות של יהדות מתחדשת, אבל זאת משום ששם הן מתנסות בעמידה בפני תלמידים ולא משום ששם הם יקדישו זמן רב יותר להרחיב ולהעמיק בארון הספרים היהודי. את הזמן הזה הן יקדישו כאמור במקומות אחרים.
בניגוד למה שניתן לחשוב, עידן האינטרנט רק מגביר את הצורך שלנו בתלמידי חכמים. לא תלמידים שכוחם הוא בזיכרון מופלא ושקראו מספר ספרים רב, אלא תלמידים שביכולתם לחדש חידושים, להביט מחדש על טקסטים מוכרים ולהתייחס לעצם גוף הידע באופן מקורי ושונה. מהפכת המידע הכריעה לעת עתה את מחלוקת "סיני ועוקר הרים" לטובתו של האחרון.[3.אמר רבי יוחנן: פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן. חד אמר: "סיני עדיף", וחד אמר: "עוקר הרים עדיף" (ברכות ט); המחלוקת בין סיני ועוקר הרים מתייחסת לדמותו של התלמיד – סיני הוא התלמיד שיודע לצטט היטב מהמקורות, ועוקר הרים הוא זה שמומחה בהתפלפלות ובניתוח חריף של הסוגייה.]
גוף הידע פתוח הרי עבור כולנו. נניח למשל שתידרשו להעביר לימוד לכבוד חג מסוים. הרי תוכלו למצוא את ההלכות עבורו בקלות, את גוף ההתפלפלות אודותיהן, את מדרשי האגדה, את השירה שנכתבה בהשראת אותו חג, ואף ניתוחים ביקורתיים ביחס לטקסטים המכוננים של אותו אירוע. בכל זאת תזדקקו לשירותיו של תלמיד חכמים שישזור את המקורות הללו יחד, שיסביר כיצד הם מתכתבים עם המציאות שלנו היום, ושדבריו יתבעו מכם מחשבה ועשייה גם לאחר רגע הלימוד.
ההתרחבות של מסגרות להתחדשות יהודית בלא שאלו מצליחות להצמיח תלמידות חכמים מתוכן מציבה אתגר שהולך ומתעצם. אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש ולעתים התחושה היא שבבתי המדרש הפלורליסטיים נפגשות שוב ושוב אותן דמויות ודנות מחדש באותן סוגיות.[4.רמי לבני כתב על כך פארודיה נאה – "רות קלדרון, יאיר לפיד, ג'קי לוי וברי סחרוף נכנסים לתוכנית טלוויזיה (התחלה של בדיחה)"; http://www.the7eye.org.il/41943] כוחם של המוסדות הללו הוא שיכולים לצמוח בהם מאה פרחים שונים, אבל רצוי להתחיל בכך שיצמח משהו.
תלמידות חכמות
קבוצה ספציפית שלה יש צורך בכך שבתי המדרש הפלורליסטיים יהיו כר פורה להצמחת תלמידי חכמים הן תלמידות החכמים בפוטנציה. הישיבות הגבוהות והמסגרות המסורתיות ללימוד תורה היו סגורות בפני נשים, וגם המהפכה שהתרחשה בנושא בדור האחרון )במקומות למשל כמו מגדל עוז, מת"ן ומדרשת לינדנבאום למשל( רחוקה משינוי המציאות שבה מרבית ההון התרבותי )ולא רק הכלכלי או הפוליטי( של החברה הדתית והחרדית מצוי בידי גברים. כאשר ההון התרבותי מחולק כך, תופעות כמו הדרת נשים, צנזור פניהן משלטי הרחוב והורדת שמותיהן מהעיתונים הן יותר מאפשריות. אם נשים דתיות מעוניינות לעצור את התופעה הזו מבלי לוותר על שיוכן החברתי עליהן לדאוג לכך שאותם נכסים ורעיונות שמשמשים היום כנגדן יהיו בידיהן. או אז, לדחוף את האישה לאחורי האוטובוס לא יהיה דבר אפשרי.
הרעיון שלפיו נשים הן בנות אדם בעלות רצון להגשמה עצמית ולא רק "עזר כנגדו" עדיין נחשב במקומות מסוימים למהפכני. למוסדות היהדות המתחדשת יכול להיות תפקיד חשוב בהפיכת אותו רעיון "מהפכני" למציאות משום שהם יבצעו חלוקה מחדש של ההון התרבותי. הפתיחות לדון מחדש בכל טקסט, לכוון את הלימוד לכיוונים שונים ולא להיות מוגבלת על ידי מסגרת דיון נקודתית היא הזדמנות עבור נשים בחברה הישראלית. יצירת הדמות של תלמידת החכמים עשויה להיות המתנה של מוסדות היהדות המתחדשת לחברה הישראלית.
חילונים
בהתבטאותו המפורסמת הלין יעקב חזן, ממנהיגי מפלגת מפ"ם והקיבוץ הארצי, אודות בורותו של הדור אשר חונך להיות אפיקורס. קטונתי מלדון בשאלה עד כמה קביעה זו נכונה ביחס לציבור הרחב. לעומת זאת, עליי לומר שלמרות יצירתם של אינטקלטואלים רבים ואנשי רוח מתוך הציבור החילוני, לא נוצרה קבוצה של אנשים הנתפסים כתלמידי חכמים המעמידים אלטרנטיבה זהה בכמותה ובאיכותה לציבור הדתי-לאומי והחרדי. הדיון ביחס לאפשרות של תלמידי חכמים חילונים עשוי להישמע מיושן – מה זה משנה כיצד אותו תלמיד חכמים מגדיר את עצמו? האם איננו כאן כדי "לצאת מגדרנו", כפי שנהוג לומר בקהילת עין פרת?
מבט על כמה מהמוסדות שלקחו על עצמם את האתגר ליצירתה של חילוניות משכילה ומלאה רוחנית מגביר רק יותר את הדיסוננס – כמעט כל ראשי הישיבה החילונית בת"א ובירושלים, למשל, הם דתל"שים. האם תודעה חילונית ברורה ומגובשת היא פרויקט שכושר הישרדותו בהכרח מוגבל לדור או שניים?
אם תיאור זה מקומם כמה מהקוראים החילוניים, אזי ראוי שיתייחסו לשאלת "תלמידי החכמים במדרשה" כשאלה מרכזית בסדר יומם. באלטרנטיבה של הישיבות הגבוהות והכוללים מאוד ברור כיצד תלמיד החכמים החרדי או הדתי-לאומי צומח, גם אם לא תמיד הפרויקט מצליח באופן שווה. בתי המדרש הפתוחים יכולים לגבש את המסלול שבו יוכלו לצמוח תלמידי החכמים החילוניים.
מדרשה וקהילה
אולם למרות שהצורך וההזדמנות הם גדולים, אל נטעה וננסה לגייס את המדרשה לייצר את המענה. לא על מוסדות היהדות המתחדשת לפתור את בעית תלמידי חכמים באמצעות תכנון. מלמעלה. להטיל על מדרשת עין פרת את הצמחתם של תלמידי ותלמידות חכמים – הרי זה כלתבוע מהמדינה שתאכוף איסורי לשון הרע והלכות ציצית. האפשרויות הן לא-אפקטיביות במקרה הטוב, ומצב בזוי ורודני במקרה הרע. אתגר גדילתן של תלמידות חכמים מוטל בראש ובראשונה על באי בית המדרש עצמם.
מיותר להסביר ולהרחיב על היתרונות שיצמחו לכם הקוראים מהפיכתכם לתלמידי ותלמידות חכמים. אילו הדבר הוא אש בוערת בעצמותיכם וצמאה נפשכם להתעלות רוחנית ואינטלקטואלית, הרי שממילא תחפשו את האפיק הנכון לעשות זאת כך או כך. מהמדרשה עליכם לבקש רק את מה שנתנה תמיד – שתעניק השראה, שתפגיש, שתאפשר ושתכיל.
יש כאן משחק קבוצתי. "משה קבל תורה בסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"[5.מסכת אבות א א] – הכדור עתה מסור בידכם. לאן תרצו להמשיך? מי מכם תלמיד חכם? מי מכן תלמידה חכמה?
