מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן

"אוֹתוֹ בֹּקֶר אָבִיב
צָמְחוּ לַשָּׁמַיִם כְּנָפַיִם.
וְּבְנוַּדם מַעֲרָבָה
אָמְרוּ הַשָּׁמַיִם הַחַיִּים
אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ:
"אֱלֹהֵינוּ,
הַבִיאֵנוּ בְּשָׁלוֹם אֶל מֵעֶבֶר לָיָּם ,
אֶל מֵעֶבֶר לַתְּהוֹם,
וּלְעֵת סְתָו הַחֲזִירֵנוּ
אֶל הָאֶרֶץ הַקְּטַנָּה הַזֹּאת,
שֶׁשָּׁמְעָה אַל שִׁירֵינוּ" (משירי ציון, לאה גולדברג, שירים ב´, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

לעת סתו, שנה חדשה בפתח – תפילת הדרך, ושמיים חיים..מתחילים מחדש. ברקע של הכתיבה הזאת עוד מתנגנת השירה של הלומדים ביער, אז תן שלוה ותן גם כח לכל אלה שנאהב, כל שנבקש לו יהי..ֿ.

מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן..
אתמול שכל המתוקים האלה כתבו, והביטו מסביב לחדר, וראית שהם חושבים לעצמם למי עוד אפשר לומר מילה טובה, ומה עוד הם יכולים להוסיף.
אפשר היה לשמוע את רבי לוי יצחק ברדיצ'ב בשמיים – אומר לקב"ה 'תראה כמה יפה הם כותבים החמודים האלה, לא תכתוב עליהם אתה גם דברים טובים ?'
כמה יפה זה מתוך כתיבה לחיים טובים, ומתוך חודש כל כך מלא בטוב, בעשייה בחן ובחסד – לצאת אל השנה החדשה

זכרון ילדות
אחד הספרים האהובים עלי היה 'אליפים' התאום של 'אורי', שניהם התחרו על הבכורה, וכל פעם ניצח מישהו אחר. קראתי בהם שוב ושוב, ובכל פעם כמו שילדים יודעים מוצא דברים חדשים. באחד נזכרתי היום. ערב ראש השנה ב'גנות' בפנימיה של אליפים, ואם הבית, ריבה, מאכילה את דוידי שנשאר שם לבד בחג. 'תאכל טוב' היא אומרת 'מי שאוכל טוב בראש השנה – יאכל טוב כל השנה כולה..' לא זוכר כבר הרבה דברים מהספר, אבל זה נשאר. ראש השנה כפתח לשנה – ידיעה משמחת שכל הטוב שנצליח לעשות ביום הזה יתמיד איתנו לאורך השנה.
כל שנה – הזיכרון הזה מחזיק אותי ער. כל שנה בראש השנה בצהריים, שארוחת החג שכרגע הסתיימה, העייפות של כל הימים לפני , והילדים שמאפשרים כמה דקות – כולם אומרים שנ"צ ! אני נזכר בריבה אם הבית, ובמשפט שמי שישן בראש השנה – המזל שלו יישן כל השנה כולה, מוותר על המנוחה, ומושך עוד קצת, לשיחה, או טיול או לימוד, לנצל עוד רגע.

חז"ל נתנו לזה שם אחר. 'יומא אריכתא'. יש לנו חג של שני ימים, שלא היה אמור להיות כך – דיני קידוש החודש, והעדים שראו את הלבנה, חוסר היכולת להודיע לכולם בזמן ורצון לשמר תקנה ישנה לדורות השאירו אותנו עם חג שהיה אמור להיות יום אחד ונהיה יומיים. אבל 'יומא אריכתא' זה כבר ביטוי אחר, שעושה מכל המציאות הזאת של הספק אידיאל גדול. שיהיו לנו ימים ארוכים, מברכים אותנו חז"ל. שיום אחד בשנה – הבקשה הזאת שמדי פעם צצה שיהיו ביממה יותר מ-24 שעות – תתגשם. ואז ביום הזה גם נישן וגם נאכל, ונתפלל ונלמד, ונמצא זמן לדבר עם כל מי שחשוב לנו, וקצת נטייל בחוץ, נקרא ונחשוב, נשחק עם הילדים, נשב קצת בשמש נבקר חברים שממש ישמחו שבאנו, וכשנגיע הביתה עוד יהיה זמן להרבה דברים נוספים..והכול הכול בנחת.
אם ככה ייראה היום הראשון שלנו של השנה – יומא אריכתא – ככה יראו אולי כל הימים כולם. כך לפחות לפי ריבה – אם הבית, ומי שקרא את הספר – יודע שהיא תמיד צודקת.

גדלנו בשנה
 כל ראש השנה יש בעיתונים את הסקר השנתי – כמה תושבים במדינה, במה עוסקים, חושבים, מרוויחים ועוד.. אני כל שנה משתדל לעשות את המבט הזה גם בחלקת א-להים הקטנה שלנו – מדרשה שצומחת , גדלים באנשים, בתוכניות חדשות, וברעיונות. קצת נשאר וקצת משתנה, ממשיך דרך שאולי חלמנו כבר בהצלחה, וסוללים גם נתיבים חדשים.
שתהיה לנו שנה טובה. שנה חדשה – שנה שדברים בה נשנים , וגם משתנים. שנאיר פנים זה לזה, ושה' יאיר לנו פניו. שיהיה הרבה גשם , וירוק, ובריאות ושמחה. וימים ארוכים וטובים.
שנה טובה ??