מתי אלמד לבחור נכון?

רעות פרקש

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

כל שהבחירות חולשות על תחום קטן יותר כך שיעור ההצבעה נמוך יותר, זאת על אף שהשפעת הבחירות מורגשת באופן מיידי ותכוף יותר
מי שניצח בזמן אמת היה החשש והבושה. לא אמרתי כלום לא הגבתי. התחרטתי נורא אחר כך

נגיד שבאמצע נסיעה שגרתית באוטובוס בירושלים קצת נסדק לכם הלב. ונגיד שזה קורה אחרי ששני מבקרי כרטיסים ערביים מבקשים מהנוסעים להציג כרטיסים, ואחד הנוסעים מתחיל לצעוק עליהם שירדו וילכו למדינת פלסטין שלהם, שם מאחורי הגדר. הוא משפיל אותם במשך דקות ארוכות, בזמן שהם ממתינים לתחנה הבאה כדי לרדת. אף אחד מהנוסעים באוטובוס המלא הזה לא מתערב.
נגיד שאתם רואים את כל זה וכואב לכם הלב – איך הייתם מגיבים? מה הייתם בוחרים לעשות?

השבוע התקיים סבב שני בבחירות לרשויות המקומיות. שיעור ההצבעה היה נמוך משמעותית מזה שנרשם בבחירות לראשות הממשלה, זאת למרות שהשפעת הרשות המקומית על חיי היום-יום של התושב מורגשת הרבה יותר מההשפעה הממשלתית. אם נדבר במספרים, בבחירות האחרונות לכנסת הצביעו כ-72 אחוזים, לעומת הבחירות לרשויות המקומיות בהן הצביעו כ-60 אחוזים בסבב א' וכ-43 בסבב ב'.
הנתון הזה הוא חלק ממגמה כללית מעניינת: ככל שהבחירות חולשות על תחום קטן יותר כך שיעור ההצבעה נמוך יותר, זאת על אף שהשפעת הבחירות מורגשת באופן מיידי ותכוף יותר דווקא ככל שהתחום מצומצמם יותר. כך למשל בבחירות להסתדרות העובדים שיעור ההצבעה עמד על 45, ובבחירות לאגודת הסטודנטים שיעורי ההצבעה השנתיים עומדים על בין אחוזים בודדים לכשלושים אחוזים, למרות שכל סטודנט יודע שאגודה חזקה ומתפקדת יכולה להשפיע על תנאי המבחנים שמשפיעים בתורם על ממוצע התואר.

אז אחוז גדול מאיתנו בוחר ראש ממשלה (כנסת), אחוז קטן יותר בוחר ראש עיר, קטן ממנו בוחר ראש ועד עובדים, ראש אגודה, ראש ועד כיתה… ואני חושבת על רזולוציות קטנות מזה, על בחירות הכי מקומיות שיש, בחירות לראשות הגוף, בחירות לראשות הנשמה. מתמודדים בבחירות כאלה יהיו למשל ד"ר האוס שמבטיח בריאות ומצב רוח טוב אם רק אצא לריצה ואוכל בריא, או ד"ר גריי שמבטיחה שלשכב במיטה ולראות עוד פרק של האנטומיה במקום לצאת לקור הנורא זה הדבר הכי חכם לעשות. הקמפיין של ד"ר גריי "רק-עוד-פרק" סקסי בהרבה מזה של ד"ר האוס, ומצד שני ד"ר האוס הוא מתמודד אמין יותר. חשוב להבין: שניהם מתמודדים כשרים ולגיטימיים, השאלה היא האם יצאתי לבחור. האם שקלתי באמת מי אני רוצה שיעמוד בראשות הגוף שלי ברגע זה או שנתתי למניעים לא נכונים להוביל אותי (למשל תוקפנות כלפי עצמי או עצלנות). האם הנחתי לרצון הפנימי שלי לעבור את אחוז החסימה ולהכריע את מערכת הבחירות?

בחזרה לאוטובוס. איך להגיב? אלו מחשבות רצו לי שם בזמן אמת, כמה רגשות התמודדו על ראשות הגוף. כעס, חשש מבושה, כאב, פחד, תסכול. מערכת בחירות שלמה. למרות שתכננתי כל הדרך איך אני נעמדת ליד הפוגע ומשתיקה אותו בנאום חוצב להבות, מי שניצח בזמן אמת היה החשש והבושה. לא אמרתי כלום לא הגבתי. התחרטתי נורא אחר כך, ואז הבנתי: זה עוד סבב בחירות. המתמודדים הם קבלה, חמלה ולימוד מהמקרה, או הלקאה עצמית והדחקה שלו.
בסופו של דבר בחירות מקומיות הן הכי פשוטות שיש וגם הכי קשות שיש. מה בסך הכל צריך לעשות? לגשת ולשים פתק. להכריע. אלא שההקשבה למצע הבחירות היא הקשה. המוכנות לחקור בנפש, להכנס לצדדים הפחות יפים, להאיר על הפינות החשוכות, להסיר אבק. לא נעים להכיר בזה שויתרתי על הערכים שלי בגלל הפדיחה, אבל רק הכרה בזה תעזור לי לבחור אחרת בפעם הבאה. חשוב להבין, לא מדובר בהקשבה לטיעונים לוגיים או עריכת טבלאות של "נכון" ו"לא נכון". מדובר בהקשבה פאסיבית, סקרנית, כזאת שנותנת ללב להוביל ולא בוחרת מראש איך צריך לפעול ומה טוב להרגיש. רק הקשבה כזאת תעורר את הרצון הפנימי העמוק ביותר ותאפשר לו לעבור את אחוז החסימה. זה תרגול יום יומי של הקשבה ובחירה, בחירה והקשבה.

עד כמה אני יוצאת להצביע בבחירות לראשות המקומית שלי? האם אני לוקחת אחריות על פיתוח האיכויות שלי או שאני נמנעת מהצבעה, זורמת עם מה שהנסיבות והעולם יכריעו עבורי? האם אני מוכנה להקשיב למצע הרגשות שלי, גם הלא נעימים שבהם, על מנת להגיע לבחירה שמיטיבה איתי?
אחד הכינויים המרגשים ביותר בעיני לאהוב הוא "בחיר ליבי" משום שהוא מספר על היציאה להצביע. בחיר ליבי הוא האדם עבורו אני מסכימה להקשיב לרצון העמוק לאהבה, אבל גם לפחד מפגיעות. הקשבה סקרנית ופתוחה תגלה אם אני מוכנה להסיר חסימות גם במחיר שכזה. זו בחירה שמתקיימת בכל פעם מחדש בראשות הכי מקומית שלי, הלב.
שנזכור בכל רגע לצאת להצביע.

כתיבת תגובה

מומלצים:

חנוכת בית, חנוכת חוץ

חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.

קרא/י עוד »

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »