סולם הערכים של ישראל

אופק איש מעש

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

"הסגולות שהעם היהודי נדרש אליהן הוא להיות עם הגון, נאמן לאמת, לסייע למי שזקוק לסיוע ולאהוב את הבריות כפי שאתה אוהב את עצמך. אין אנחנו יכולים להתפאר כבר עכשיו שהעם בישראל הוא עם סגולה. מעמדו ייקבע על ידי המאור המוסרי של מפעלנו". זה החזון שהשאיר לנו דוד בן גוריון בראיון גנוז שהעניק לסרט על חייו, 5 שנים לפני מותו – השבוע, לפני 43 שנים.

מאור גדול לא יצא מישראל בימים האחרונים. גילויי גזענות מעוררי קבס כלפי העדה האתיופית; טרור נגד אזרחים ויערות חפים מפשע והסתה נגד החברה הערבית בכללותה; חשד לשחיתות אדירה בכספי משלם המסים; מעילה גדולה בשוק ההון; קצינים שבכוח דרגתם כופים עצמם על הכפיפות והכפיפים להם, קצינים אחרים שמטייחים ומערכת משפט רופסת; חקיקה שרומסת את הדמוקרטיה, את זכויות האדם ואת העקרונות החוקתיים ומערכת המשפט של המדינה; אזרחים שתוקפים ומבזים סמלי שלטון, וסמלי שלטון שתוקפים ומבזים אזרחים – אפילו המבול לא הצליח לשטוף מעט מהקלקולים.

ומנגד, ניצבים הששים אלי קרב, המכתתים חרבותיהם לסטטוסים. אלה הממהרים לשפוט. ללא היכרות עם הנפשות הפועלות, ללא גישה לעובדות. פוסקים דין באגודלים מורמים וגזרי דין בהאשטגים. תובעים צדק מוחלט, טהרני… בשם מי? עבור מי? האם לא מגיע צדק לכל הצדדים המעורבים?

בחלומו ראה יעקב סולם. ראשו מגיע השמימה, נושק למרחבים הטרנסצנדנטליים, לאידיאות הצדק הטהור והמוסר המוחלט. המלאכים עולים בסולם, אולם גם הם יורדים בו, וחוזר חלילה. אך הסולם מוצב ארצה. כאן, על הקרקע שעליה אנחנו – מנהיגים ומפקדים, טייקונים, אנשי תקשורת ואקדמיה, האדם הסביר ברחוב – אנחנו הארציים חיים. אנחנו שלעולם נצליח לתפוס בבינתנו אלא רק חלקים מהמציאות. אנחנו הפגומים ונעדרי השלימות. אנחנו שחלקנו הגדול אם לא רובנו, יכולים למעוד, לחטוא. זו המציאות, ובמציאות זו אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, בנחישות ובחמלה, להוקיע תופעות שליליות מקרבנו ולשאוף תמיד לעלות בסולם, סולם הערכים – יחד. לא מתוך שנאה, לא מתוך פיצול, לא תוך כדי רמיסה והתנשאות.

ואנחנו צריכים מנהיג. אנחנו צריכים מי שיחלום את הסולם, יראה אותו עד כדי שיוכל לגעת בו. בזמנים של "מנהיגות נוסח שאול", כזו שמתחקה אחרי העם ומפחדת להתייצב נגד דעותיו הקדומות ויצריו הרעים, נעים להיזכר ב"מנהיגות נוסח דוד". מנהיגות אשר לא נוהה אחרי מה שהעם רוצה, אלא כזו שיודעת מה רצוי לעם. מנהיגות אשר מתייצבת באומץ מול העם ומראה לו את הדרך, את ראשו של הסולם, ונלחמת יחד אתו את הדרך המשותפת לשם.

*להשארת תגובה – גללו מטה*

כתיבת תגובה

מומלצים:

חנוכת בית, חנוכת חוץ

חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.

קרא/י עוד »

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »