אומרים שהשכרות היא בריחה מהמציאות בה אנחנו חיים אל עולם של הזיות. אני תוהה לעצמי מהי אותה מציאות בה אני חיה? האם רק מה שנמצא במודע ובשליטה כל הזמן הוא המציאות שלי?
השכרות מחברת אותי הרבה אל התת-מודע, משחררת את המחסומים ונותן לאדם אפשרות להשתגע קצת. 'המלט' השתמש בשיגעון כדי לומר מה שעל לבו בלי שיצטרך לתת חשבון על דבריו לאחרים. כי 'משוגע' לא יכול לפגוע. הוא הרי משוגע, אין טעם לדבריו. השכרות כמו השיגעון: הוא שיכור, מדבר שטויות, סתם הזיות. אבל האמת היא שזה לא שטויות אלא התגלות של התת- מודע או אפילו דברים שהם במודע אבל אנחנו מסתירים אותם, אפילו מעצמנו.
להשתכר עד דלא ידע, עד לאיבוד שליטה, עד לכניעה, לתבוסה, לצניחה. לנפילה אל המקומות מהם אני בורחת כל הזמן. כאילו שבזמן פיכחון אני יודעת משהו שאני צריכה לשכוח בביסום. או שאולי חז"ל עבדו עלינו. בעצם זה עד דכן ידע. כי הפיכחון מפיל אותי להשליית המציאות. האם שתיית אלכוהול היא בריחה מהמציאות או ניסיון להתמודד איתה? או שזה כלי שמאוד תלוי מה השימוש עושים בו.
מה עליי לשכוח בזמן השכרות, עד דלא אדע את המציאות? עד דלא אדע את השיגעון? עד דלא אדע את הכאב? עד דלא אדע את הפחדים? לאן זה אמור לקחת אותי? איזו אמת חדשה לא אגלה אם לא אתבסם?
או שזה עד דכן אדע את הסודות הכמוסים שהחבאתי מעצמי, עד דכן אדע את השיגעון, עד דכן אדע את הכאב עד דכן אדע את הפחדים שבפיכחון הדיבור עליהם מגביר אותם. עד דכן אדע את הגאווה שיש לי על דברים שעשיתי ולמדתי, עד דכן אדע את הכוחות החבויים בי ואינני מודעת להם.
ואחרי השכרות בא הפיכחון, הבריחה חזרה אל המציאות. האם אוכל לזכור בהנגאובר של אחרי את אותם הדברים? או שאולי צריך גם את הערפול בשביל לשכך את הגילויים הללו? למזלי אני זוכרת הכול, אפילו בשכרות אני בשליטה. לוּ אדע לקחת את הדברים הללו ולהתקדם איתם גם בעולם של מודע ומציאות.
שיהיה לנו פורים מלא שכרון שלאחריו התפכחות שיביאו אותנו עוד צעד קדימה להכרה טובה יותר של עצמנו.
