הרב דני סגל

הרב דני סגל

על דעת המקום ועל דעת הקהל

לקראת יום הכיפורים 

כשהיינו קטנים אמרתם / הבטחות צריך לקיים

כך התחנכנו מקטנות וכך גם אומרת התורה במספר מקומות ומייחדת את הדיבור לגבי נדרים: 

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'.

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

חברה בריאה, קבוצה, משפחה, כולן מושתתות על אמון, על יכולת לסמוך על מילה של אדם אחר. 'לא יחל דברו'י.ח.ל מלשון חול; השאירו אתהדיבור במקום קדוש, כלומר- קיימו אותו.

היתר נדרים פורחים באוויר (משנה חגיגה א, י)

לאחר הדברים בשבח האמינות והעמידה בדיבורנו, מעניין לגלות שאצל חז"ל פותחים גם אפשרות אחרת. בעל, אבאויותר מאוחר גם חכם או חבורת אנשים, יכולים להפר את נדרינו, לאפשר לנו להניח אותם מאחורינו ולהתחיל דף חדש. על מנת להביןזאת, נתעמק מעט במהות של נדר.

"שמעו נא רבותי דינים מומחים: כל נדר או שבועה וכל שום קבלה, אפילו של מצווה, שקבלתי עלי, בין בלשון שלנדר, בין בלשון נדבה, בין בלשון שבועה או איזה דבר טוב שנהגתי שלוש פעמים ולא התניתי שיהא בלי נדר, הן אותם הידועים לי, והן שאינם ידועיםלי"…

כל הנהגה טובה, הרגל, מעשה יומיומי שמלווה את חיינו, יום יומיים שלושה – בעיני חז"ל "הרי זה נדר".

נדמה לי שחז"ל קשובים מאוד לעומק המחשבה על נדרים. 

אנחנו מחייבים את עצמינו בדברים יום-יום, בדיבור, בהתנהגות שחוזרת על עצמה, כבולים מרצון או שלא מרצוןבדפוסי ההתנהגות שקיבלנועל עצמנו, ויש קושי עצום להתנתק מאותם דברים. כדברי אותו מאמר חסידי על הפסוק 'של נעליך מעל רגליך' – של מנעוליך מעל הרגליך. הסכנה, מסתבר, היא אחרת. לא שלא נעמוד ב'נדרים' שלנו – אלא שנהיה משועבדים להם, שנפסיק לחשוב ולבחורבאמת.

*

פעם בשנה אנחנו עורכים התרת נדרים קבוצתית. עומדים בערב יום כיפור, קהל שלם, ומתירים זה לזה בתפילת כל נדרי את כל התחיבויותנו מהשנה הקודמת. על דעת המקום ועל דעת הקהל. לרוב המקום והקהל הם אלו שמקיימים את הנדרים שלנו, שמחזירים אותנו שובושוב לאותה משבצת. כל אדם שרוצה להשתנות נאלץ לא רק להאבק בעצמו אלא להלחם מלחמה בתדמית שכבר יש לו במקום או שיש לובתוך הקהל. 

התחלת דרך חדשה, את רוצה להיות קצת אחרת – מהר מאוד יגיעו ההערות: מה קרה, השתנית? לא נאה לךפתאום? תראו מי החליט להתנהג כך, להתלבש כך, ללמוד, לעשות א' או ב' או ג'…כך זה יכול להיות בסתם קהל.

בערב יום כיפור, ובשנה שתבוא עלינו לטובה, אנחנו מבקשים להיות קהל אחר וקהילות אחרות. קהל קרוב, קהל אוהב באמת. כזה שמאפשר לאנשים בתוכו להיות באמת הם, לא כבולים למי שהם היו, ולהתחיל דרך חדשה.

ואהבת? שתף/י לרעתך כמוך!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

כתיבת תגובה