על דעת המקום ועל דעת הקהל

לקראת יום הכיפורים 

כשהיינו קטנים אמרתם / הבטחות צריך לקיים

כך התחנכנו מקטנות וכך גם אומרת התורה במספר מקומות ומייחדת את הדיבור לגבי נדרים: 

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'.

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

חברה בריאה, קבוצה, משפחה, כולן מושתתות על אמון, על יכולת לסמוך על מילה של אדם אחר. 'לא יחל דברו' י.ח.ל מלשון חול; השאירו את הדיבור במקום קדוש, כלומר- קיימו אותו.

היתר נדרים פורחים באוויר (משנה חגיגה א, י)

לאחר הדברים בשבח האמינות והעמידה בדיבורנו, מעניין לגלות שאצל חז"ל פותחים גם אפשרות אחרת. בעל, אבא ויותר מאוחר גם חכם או חבורת אנשים, יכולים להפר את נדרינו, לאפשר לנו להניח אותם מאחורינו ולהתחיל דף חדש. על מנת להבין זאת, נתעמק מעט במהות של נדר.

"שמעו נא רבותי דינים מומחים: כל נדר או שבועה וכל שום קבלה, אפילו של מצווה, שקבלתי עלי, בין בלשון שלנדר, בין בלשון נדבה, בין בלשון שבועה או איזה דבר טוב שנהגתי שלוש פעמים ולא התניתי שיהא בלי נדר, הן אותם הידועים לי, והן שאינם ידועים לי"…

כל הנהגה טובה, הרגל, מעשה יומיומי שמלווה את חיינו, יום יומיים שלושה – בעיני חז"ל "הרי זה נדר".

נדמה לי שחז"ל קשובים מאוד לעומק המחשבה על נדרים. 

אנחנו מחייבים את עצמינו בדברים יום-יום, בדיבור, בהתנהגות שחוזרת על עצמה, כבולים מרצון או שלא מרצון בדפוסי ההתנהגות שקיבלנו על עצמנו, ויש קושי עצום להתנתק מאותם דברים. כדברי אותו מאמר חסידי על הפסוק 'של נעליך מעל רגליך' – של מנעוליך מעל הרגליך. הסכנה, מסתבר, היא אחרת. לא שלא נעמוד ב'נדרים' שלנו – אלא שנהיה משועבדים להם, שנפסיק לחשוב ולבחור באמת.

*

פעם בשנה אנחנו עורכים התרת נדרים קבוצתית. עומדים בערב יום כיפור, קהל שלם, ומתירים זה לזה בתפילת כל נדרי את כל התחייבויותנו מהשנה הקודמת. על דעת המקום ועל דעת הקהל. לרוב המקום והקהל הם אלו שמקיימים את הנדרים שלנו, שמחזירים אותנו שוב ושוב לאותה משבצת. כל אדם שרוצה להשתנות נאלץ לא רק להיאבק בעצמו אלא להילחם מלחמה בתדמית שכבר יש לו במקום או שיש לו בתוך הקהל. 

התחלת דרך חדשה, את רוצה להיות קצת אחרת – מהר מאוד יגיעו ההערות: מה קרה, השתנית? לא נאה לך פתאום? תראו מי החליט להתנהג כך, להתלבש כך, ללמוד, לעשות א' או ב' או ג'…כך זה יכול להיות בסתם קהל.

בערב יום כיפור, ובשנה שתבוא עלינו לטובה, אנחנו מבקשים להיות קהל אחר וקהילות אחרות. קהל קרוב, קהל אוהב באמת. כזה שמאפשר לאנשים בתוכו להיות באמת הם, לא כבולים למי שהם היו, ולהתחיל דרך חדשה.

ואהבת? שתף/י לרעך כמוך!

כתיבת תגובה