על צניעות ישנה ומהותנות חדשה

לפני כמה שבועות התכנסנו בסלון של קרן לערב נשים של גרעין השותפין הירושלמי. בפתיחת הערב נתבקשנו לכתוב על פתק קטן מהי נשיות לדעתנו. מיד התקבץ לו אוסף של פתקים מלאי כנות ועומק, מהם התגלגלנו לשיחה אישית ועוצמתית על ההגדרות של נשיות וגבריות. במהלך השיחה המעניינת הזו, שמתי לב להנחת יסוד דרמטית, שיושבת לדעתי בבסיס שיחות רבות שלנו על ההגדרות למושגים המורכבים הללו. אנו נוטים במקרים רבים להניח, אולי בלי לשים לב, שאלו המאמינים שההבדלים בין גברים לנשים הם מהותיים ביסודם, ושקיימת מהות "גברית" ומהות "נשית", ככל הנראה אינם חותרים לשינוי המציאות החברתית בהקשר של תפקידים מגדריים. ולעומתם, אלו המאמינים שההבדלים בין גברים לנשים מושתתים בעיקרם על הבניות חברתיות, שואפים ככל הנראה לשינוי משמעותי של המצב הקיים. אני רוצה להפנות את הזרקור אל אותה הנחה בסיסית, להטיל בה ספק ולהציע אלטרנטיבה.

בדרך כלל כשאנו מדברים על תפיסה מהותנית בהקשר של מגדר, הכוונה באופן כללי לכך שאוסף של מאפיינים מסוימים מגדיר מהי "נשיות", ואוסף מאפיינים אחר, מגדיר "גבריות". חשוב לי לערער על הטענה שמי שמחזיק בתפיסה מהותנית בנוגע למושגים של "נשיות" ו"גבריות", ככל הנראה איננו חותר לשינוי המציאות החברתית בסוגיות מגדריות, ולהציע שיש מקום למהותנות אחרת. ניתן להאמין ש"גבריות" ו"נשיות" הם מושגים מהותיים, אבל יחד עם זאת, שאין ביכולתנו לעמוד על אותן המהויות או להגדיר אותן באופן מלא או קבוע. במילים אחרות, ברצוני להצביע על כך שמהותנות איננה שקולה לוודאות, ואולי הפתח הזה של אי הוודאות – הוא כל העניין.

חשוב לי להדגיש שאין בכוונתי לטעון שקיימת בהכרח מהות "גברית" ומהות "נשית", אלא רק להדגיש שמתוך כך שמהותנות איננה שקולה לוודאות, בוודאי שאיננה גוזרת עלינו פאסיביות מול המצב הקיים, או הכרח לתמוך בשימורו. רעיון זה נראה לי משמעותי אף יותר, לאור שיחות חוזרות ונשנות עם נשים ואנשים שתומכים בשוויון מגדרי, וחווים קונפליקט או אפילו רגשות אשם אל מול התחושה שאולי "נשיות" ו"גבריות" אינן בגדר הבניות חברתיות בלבד. בנוסף, חשוב לי להדגיש שהרעיון שאני מציעה כאן איננו פוסט-מודרניסטי. אינני טוענת שנשיות היא רעיון סובייקטיבי שכל תפיסה שלה היא שוות ערך, ואף לא שנשיות כוללת בתוכה את הכל, אלא רק שמדובר ברעיון קיים שאיננו יכולים לתפוס במלואו ועם זאת הוא נוכח במציאות שלנו, משפיע עליה ותובע התייחסות ותשומת לב.

לתחושתי, דווקא בגלל שהמהויות של "נשיות" ו"גבריות" הן עוצמתיות ומורכבות כל כך, נראה לי ראוי לעמוד מולן בצניעות, מתוך תפיסה שההבנה שלנו אותן לעולם תהא חלקית וחסרה. ולמען האמת, תפיסה כזו איננה שונה כל כך מהאופן שבו אנו חושבים על רעיונות גדולים ומהותיים אחרים בחיים שלנו – מושג של 'עולם' או 'אדם' למשל. האם לדברים הללו אין מהות שלמה וכוללת? האם אנחנו מבינים את המושג "אנושיות" על כל היבטיו ולכל עומקו? או שדווקא בגלל תפיסה מהותנית שמכירה בעוצמה ובמורכבות של אותם מושגים, אנו בוחרים להתייחס אליהם בצניעות ולקחת את התפיסות שלנו אותם בערבון מוגבל. השימוש הייחודי במונח "צניעות" בהקשר הזה, עומד בניגוד אירוני וחד כל כך לדרך בה התרגלנו לשמוע אותו בהקשר של נשיות כיום: סביב צורת לבוש, קול שירתן של נשים ועוד. לפיכך, אני רוצה להציע תפיסה מגדרית של חזרה לצניעות ישנה ואימוץ מהותנות חדשה.

ראוי לשאול איך נראית תפיסה מהותנית כזו וכיצד היא משפיעה על חיי היומיום שלנו. השינוי הבסיסי ביותר שנובע ממנה בעיניי, הוא בהיפוך הסיבתיות שבאמצעותה אנו מסיקים מסקנות. במציאות הנוכחית, אנו נוטים להחזיק בתפיסות מוגדרות וקבועות של "נשיות" ו"גבריות", כאשר אנו פוגשים נשים וגברים בעולם, אנו מכריעים באופן מתמיד עד כמה הם גבריים או נשיים בעינינו. אני מציעה לאמץ מודל הפוך, שבו נאפשר לתפיסות שלנו ביחס למושגים של "נשיות" ו"גבריות", להתעצב באופן מתמיד, בהתאם לגברים ולנשים שאנו פוגשים במציאות. ובמילים פשוטות יותר – כשאנו פוגשים בביטוי עצמי כלשהו של גבר או אישה, במקום להכריע עד כמה הוא גברי או נשי, נאמר לעצמנו: "וואו, לא ידעתי שגם זו גבריות או נשיות!".

אם כן, כיצד נתפוס "נשיות" ו"גבריות" על פי הרעיון הזה, ומתוך ההבנה שהתפיסה שלנו מוגבלת וחלקית בלבד? התשובה פשוטה: האופנים השונים שבהם נשים מביעות את עצמן או פועלות בעולם – ייתפסו בעינינו כ"נשיות", או לכל הפחות כמרכיב מסוים שמבנה את המכלול של מושג הנשיות. וכמובן כל אופן שבו גברים יביעו את עצמם או יפעלו בעולם – ייתפס בעינינו כ"גבריות", בדיוק באותו האופן. מכאן ניתן לומר לכל אישה באשר היא: את יכולה להיות כל מה שאת רוצה, וכל מה שתהיי יהיה נשי. לא כי נשיות מצמצמת ומגדירה אותך, אלא כי את מרחיבה ומגדירה אותה, או לפחות את ההבנה של כולנו כלפיה. ניתן לשאול, האם התפיסה הזו מביעה באופן מדויק את אותם רעיונות מופשטים של נשיות וגבריות? אמנם קשה לי לענות על השאלה הזו, אך אני מאמינה שהיא מתקרבת לדיוק של המושגים נשיות וגבריות יותר מהתפיסה המסורתית של אוסף תכונות מוגבל ובלתי משתנה.

תפיסה זו איננה שונה כל כך מהדרך בה אנו חושבים על מושגים מופשטים ומהותיים נוספים. כך מתאר ביאליק בחיבורו, 'הספר העברי', את 'האומה הישראלית': "אלפי שנה חשבה והרגישה האומה הישראלית כמו שחושב ומרגיש כל חי מדבר; בכל גלגוליה הביעה את רוחה בכמה אופנים וסגנונים ובצורות שונות ומשונות; (…) בתוך אלה היו גם ענקים, שבכוחם הרוחני הסיעו את כל מרכבת האומה בבת-אחת למסילה חדשה". אני רוצה להציע שנשאף לתפוס גם נשיות וגבריות באופן דומה: כרעיונות שבכל גלגוליהן נשים ואנשים הביעו אותם במגוון צורות. וכך גם בהקשר של "הסעת אותם הרעיונות למסילה חדשה". אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכך היא כמובן המהפכה הפמיניסטית, שללא ספק הרחיבה והעצימה את התפיסה של מהי נשיות, אולם ביטויים להרחבה ועיצוב המושגים הללו אנו מוצאים כבר במקרא: האם בכיו של יוסף, רתיעתו של משה מעמדת הנהגה, שירתה של מרים, אופייה של רות, לא עיצבו מחדש את המושגים נשיות, גבריות ואנושיות?

עוד דרך לחשוב על ההיפוך שתיארתי – של עיצוב מתמיד ודינמיות של תפיסת המהות, בניגוד לתפיסה קבועה שלה – שואבת השראה מהרעיון שאלוהים מגולם בכל, או שיש ריבוי של גילויים אלוהיים בעולם. אם נאמר שכל דבר בעולם הוא בבחינת התגלות של האל באיזשהו אופן, לעולם אין לנו את האפשרות לפגוש בדבר מה ולהכריז שאיננו בבחינת התגלות, שהוא "לא במשחק". כלומר, האופן שבו אנו תופסים את אלוהים לעולם חסר, ועם זאת, בהכרח מתרחב ומתעצב לאור מה שאנו חווים במציאות. וכשם שהתפיסה של אלוהים מתעצבת בנו תמיד, כך גם רעיונות נוספים מתרחבים אצלנו בהתאם למציאות ולאנשים שאנו פוגשים ויוצרים עימם דיאלוג. כלומר, כשם שהעולם הוא המרחב שבו אנו נחשפים למשהו מתוך המושג "אלוהים", כך נשים וגברים הם המרחבים שבהם אנו נחשפים לרעיונות של "גבריות" ו"נשיות". ולאור הרעיון שהאדם נברא בצלם אלוהים, נראה לי רק טבעי ומתבקש להתייחס באופן הזה לא רק למושג של "אלוהים", אלא גם למושגים "אדם", "נשיות" ו"גבריות".

בעיני, שיח שדווקא מותיר מקום למהותנות מהסוג שאני מציעה כאן, אינו מאפשר לנו להיות אדישים לאופן שבו מגדר מתבטא בחיי היומיום ובסדר החברתי שלנו, ואף מאפשר לנו חירות גדולה ומטיל עלינו אחריות גדולה. חירות גדולה – משום שבמקום לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו והסובבים אותנו מתאימים או לא מתאימים להגדרות ידועות מראש של "נשיות" ו"גבריות" (בין אם הן מהותניות ובין אם הן חברתיות), נחיה בתפיסה שאנו לעולם יוצרים ומגלים את אותן ההגדרות, בין אם במעשים, בדיבור, או ביחסים בינינו. ואחריות גדולה – משום שכאשר נבחר לעמוד בצניעות אל מול ההגדרות החלקיות שבידינו, בהכרח נהיה מחויבים להתייחס לכך שהן מתהוות ומתעצבות בתודעתנו האישית והציבורית תמיד, ואולי נבין מה גדול כוחנו בעיצוב תודעה זו. כמה משמעות וכוח יש למה שאנחנו בוחרים – כפרטים וכחברה – לעודד, לגנות ולחזק, ולאילו דברים אנו בוחרים לקרוא או שלא לקרוא "גבריות" או "נשיות". ממש כפי שביאליק כותב על המושג 'הספר העברי': "החתימה והגניזה נעשות במידה ידועה, אף אם לא בשלמות הראויה, גם מאליהן, על-ידי החיים עצמם".

מאז ערב השותפות בביתה של קרן, בו שאלנו את עצמנו ואחת את השנייה מהי נשיות, עסקנו לא מעט בנושאים של מגדר ומיניות בבית פרת. דרך חבורת עניין שהוביל רון כהן בנושא גבריות, ערב שותפין עם מיכל פרינס (חוקרת מגדר וסקסולוגית) ועופר בשן (מנהל מרכז למודעות גברית) וסדרת לימוד של חיה גלבוע שמתקיימת בימים אלה ממש. הדברים שכתבתי כאן נכתבו בהשראת השיח הקהילתי הכל כך חשוב הזה.