פונדקאות אקטיבסטית

שלומית ראונר
שלומית ראונר

*פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק של שלומית*

החלטה מרגשת מאוד התקבלה השבוע בבג"ץ בנוגע לאישור הליך פונדקאות לזוגות גברים. איתה הגיעו עדת המבקרים והחוששים, לגבי הרחבת ומסחור הפונדקאות בישראל. להשוואת הפונדקאות לזנות איני מרגישה צורך לענות כבר, אך חלק מהחששות הגיוניים בהחלט, ולהלן השנקל שלי בנושא.

ראשית, איני רואה זכות פחותה לזוגות גברים להורות על פני זוג של גבר ואשה. הטענה שנתקלתי בה שלגבר ואשה באופן "טבעי" צריכים להיות ילדים ולזוגות גברים לא, לוקה מיסודה בהטיית ה"פניה אל הטבע", הגורסת שדברים טבעיים הם "טובים" יותר, ובכל מקרה לא נכונה לגבי פונדקאות: הרי לפי הטבע גם אמהות מיועדות לא יכולות לשאת היריון, אחרת לא היו ניגשות להליך מלכתחילה. 

ולכן הדיון הרלוונטי יותר בעיני נוגע למספר הפונדקאיות שעתיד לגדול – ולחשש (המוצדק) שהנושא יהיה פרוץ יותר. חשוב לדעת שגם היום, לפני שינוי החוק, יש יותר הורים הזקוקים לפונדקאית מאשר פונדקאיות.

אתחיל עם הפתרון האופטימי. החזון שלי, הוא שהתפיסה החברתית והנכונות של נשים חזקות להכנס לתהליך תוסיף ותעלה (והיא כבר עולה, כאשר לא פעם אנחנו רואות קבוצה של נשים פונדקאיות המגיעות מקיבוץ או יישוב אחד – קצת כמו תרומת כלייה, ההתייחסות החברתית משפיעה מאוד). 

לצד זאת, אני מאמינה שעם כניסת הקהילה הגאה, יהיו יותר נשים שישמשו כפונדקאיות כדי לסייע לחברים שלהן. זה קורה כמובן גם עם זוגות הטרוסקסואלים (לי עצמי הג'וק נכנס כשרציתי לעזור לחברת ילדות), אבל שם עדיין נושא הפיריון בכלל ונושא הפונדקאות בפרט אפוף סוד ותחושת כישלון, והמתח האפשרי בין הפונדקאית למיועדת גורם לרצון להיעזר דווקא באשה זרה.

ואם נתייחס בכל זאת לנשים ה"מוחלשות" ולחשש מניצול.

על אף שאצל רוב הפונדקאיות שאני פגשתי המניע היה בעיקר אלטרואיסטי, אין לי בעיה עקרונית עם מי שהנושא הכלכלי הוא אחד המניעים שלה. תהליך הפונדקאות יכול (וצריך) להיות מבחירה מלאה ולא מלחץ, מעצים, מכובד, שומר על זכויות האשה ומצמיח לה כנפיים גם אם הגיעה ממניעים כלכליים. פגשתי נשים רבות שחוו תהליך כזה ושכחו לגמרי את עמדת המוצא שלהן, עד כדי כך שכאשר סיפרו על התהליך בסוף הציגו אותו כשליחות ונתינה שבחרו לעשות, ואם לא הייתי מכירה אותן בתחילת הדרך לא הייתי יודעת שהיה שם שיקול כלכלי. ולכן לא מדובר בניצול בשום צורה.

במקביל לכך נדרשת זהירות, ויש חצי שנה להנחיל אותה:

1. על מנת למנוע מצב של שוק חופשי, בעיני יש מקום להגביל את הסכום שפונדקאית יכולה לקבל מלמעלה. כלומר להקפיד על סכום הגיוני בתור פיצוי להליך המורכב הזה, כמו הסכום היום, ולא לאפשר סכום גבוה יותר.

2. לפי הצורך, ייתכן שיצטרכו להקשיח את הקריטריונים לפונדקאות, לפחות זמנית כדי לא לאבד שליטה ובקרה. למשל, אישור של שני ילדים לזוג ולא שלושה. מכיוון שכאמור איני רואה זכות פחותה לזוגות גברים, הפתרון הזה נראה לי הוגן יותר מאשר לאפשר רק להרכב מסויים של זוגות לקיים את ההליך בארץ.

3. ודבר אחרון, למרות הרגולציה הטובה יחסית שיש בארץ, ניתן וצריך להדק את ההגנה על נשים. סיפרתי פה שנתבעתי תביעת השתקה עם חברותיי כאשר ניסינו להעלות את המודעות לעוולות הקיימות בפינות מסויימות בעולם הפונדקאות. התביעה עודנה מתקיימת ועודנה חסויה, אך המודעות הולכת וגדלה, הן להזדמנויות ולעוצמה שבתהליך והן לנקודות התורפה. הקמתי יחד עם חברותיי אורית הורוביץ בר-עם ותמר עילם גינדין, הידועות גם כנתבעות 1 ו-2, קבוצת פייסבוק, שבה שמנו לנו מטרה לשנות את השיח, ובה כל זוג או אשה שמתייעצים מתבקשים לתת מקום קודם למקומה, לרצונותיה, להעדפותיה של הפונדקאית עצמה. הקבוצה גדלה במהירות והשיח בה פתוח לקהל הרחב – מוזמנות ומוזמנים: פונדקאות – הקבוצה הפתוחה.

כתיבת תגובה

ואהבת? שתף/י לרעך כמוך!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

פוסטים נוספים: