פרשת וארא מתארת את מערכת היחסים בין אלוהים ומשה, ואת התהליך שהתחיל כבר בפרשה הקודמת, פרשת שמות, בו אלוהים מנסה להפוך את משה למנהיג ולהעצים אותו.
משה לא רואה עצמו כמנהיג, הוא חסר ביטחון, והוא חוזר ומדגיש את חולשתו: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים", ואכן פרשת שמות מסתיימת בכישלון מנהיגותי ראשון של משה מול בני ישראל.
בפרשה שלנו, התנ"ך מציג לנו דרכים שונות להעצמה.
אלוהים מתחיל בלגרום למשה להרגיש שהוא מיוחד: "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". כלומר: מבין האבות, אלוהים בוחר במשה כמי שאליו הוא מתגלה באופן חדש, ברמה אחרת. לאברהם יצחק ויעקב הוא לא נודע כפי שהוא נודע למשה. להם הוא נודע כ"אל שדי", ולמשה – כה'. *
מעניין שאלוהים, בכך שבוחר מבין האבות את משה כמיוחד, מצטרף לדפוס של האבות עצמם. כל אחד מהאבות בחר את אחד מילדיו כמיוחד: אברהם את יצחק על פני ישמעאל, יצחק את עשו על פני יעקב (או ההפך, תלוי איך מסתכלים על זה…) ויעקב את יוסף על פני אחיו. התנ"ך מציג לנו שיטה של "בן נבחר", וכמובן גם הבן שלא-נבחר, שלא פוסחת גם על אלוהים.
בכל מקרה, אלוהים מעביר למשה מסר: בחרתי בך, על פני אחרים. על אף – ואולי בגלל – החולשות שלך.
לאחר מכן, אלוהים מנסה לעורר את מנהיגותו של משה על ידי שימוש בסמכות: הוא חוזר פעם אחרי פעם על המילים "אני ה'". האמירה הזו יכולה להתפרש כ"אני ה' ומתוקף סמכותי אתה צריך לעשות מה שאני אומר לך לעשות!", ואולי "אני ה', סמוך עלי שיהיה בסדר…". כך או כך, אלוהים מנסה לחזק את משה על ידי כוחו ועוצמתו שלו, אבל למעשה הוא אינו מטפח את משה להיות בעל כוח ועוצמה משלו.
שתי הגישות האלו לא עבדו. משה ממשיך ואומר לאלוהים: "הן אני ערל שפתיים, ואיך ישמע אלי פרעה". זו הפעם השלישית שמשה אומר לאלוהים שהוא ערל שפתיים. ואולי במשפט הזה שמשה חוזר ואומר לאלוהים, הוא מנסה להגיד לו: לא רק בני ישראל לא שמעו אותי, גם אתה לא שומע אותי. אתה לא שומע את הקושי שאני מתאר בפניך, ערלות השפתיים שלי.
כאן, נראה שאלוהים משנה גישה. הוא לא מתעלם, הוא מתייחס לערלות השפתיים של משה, אבל מספר לו סיפור חדש על מי הוא ומה השליחות שלו: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה, ואהרון אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרון אחיך ידבר אל פרעה". אלוהים עושה היפוך תפקידים: משה מקבל את תפקידו כ"אלוהים", את הסמכות להנחות את אהרון מה להגיד לפרעה, ואהרון מקבל את הנבואה, כלומר את הדיבור. בסיפור החדש, למשה יש תפקיד אחר שאינו כרוך בדיבור**. בתפקיד החדש שלו ערלות השפתיים, שמשה תמיד חווה כחולשה, אינה מהווה יותר חסרון. החולשה של משה הופכת לעוצמה שלו. אלוהים לא משנה את העובדות, הוא משנה את הסיפור.
אלוהים נותן לנו שיעור בהעצמה. העצמה שהיא אינה מלשון "עוצמה", אלא מלשון "עצמי". ניתן להגדיל ולהעצים אדם אחר רק כאשר רואים אותו, את עצמיותו, את מי שהוא. ומתוך כך, להגדיל אותו מן הפנים אל החוץ, ולא להפך.
שבת שלום
ינון וענת
* ראוי לציין כי המפרשים מתקשים להתמודד עם פסוק זה, שכן לאורך ספר בראשית אנו רואים כי אלוהים דווקא כן מתגלה לאבות בשמו – ה'. אבל בכל מקרה, נראה שהכוונה בפסוק היא להגיד למשה: אתה מיוחד.
** בשלב מאוחר יותר, משה לא רק יתגבר על בעיית הדיבור שלו, אלא אף יהפוך לגדול הנואמים. אבל בינתיים, הוא זקוק להכרה בקושי שלו.