הלכלוך הוא מופלא

בפרשת השבוע, פרשת 'צו', מתוארת עבודת הקורבן למזבח. הדם והשמן, הקושי והדיוק, עולים מכל פסוק ופסוק. איך ייתכן שמלאכת המזבח כה מלוכלכת, כה קטנונית?

העבודה איננה נקייה. כאשר אנו יוצרים, אנו לוקחים את הקיים ושואפים לשפרו. פעמים רבות אנו חשים תסכול נוכח הקשיים, הנפילות והסרבול הכרוכים בעבודה. מנגד: הבריאה – הופעת היש מן האין – היא יצירה נקייה. אך האדם שבורא עושה זאת רק מתוך העבודה. כדי ליצור באמת – צריך להתלכלך.

אבל הלכלוך הוא מופלא. הוא מזכיר לנו את כוחנו מחד ואת קטנותנו מאידך, באיזון מופלא של ענווה.
יש באפשרותנו להביא כל-כך הרבה טובה לעולם, יש ביכולתנו לתקן את המידות, ויש ביכולתנו לתת חיוך דק מן הדק. אך כל זה כרוך במאמץ.

אולי אנו למדים מן הפרשה כי בעוד שעבודת השם הקדומה איננה עבודה נקייה – היא מקודשת. אנו למדים כי הנביא הגדול ביותר משה והכהן הגדול ביותר אהרון, שזה עתה הוסמך לתפקידו, קורעים גופם ונשמתם מעבודה קשה – עבודה שהיא טהורה.

בתוך בליל האיברים, הרקמות והדם המתוארים בפרשה – מתגלה לה הנשמה. אם האדם בורא, הרי זו רק מתוך העבודה המלוכלכת. בכך באותה עת, הוא נבדל מאלוקים מחד ומגלם את צלם אלוקים מאידך.
כפי ששרו שוטי הנבואה: 'כי הרי דבר ידוע, שבאהבה נברא עולם'. האהבה מצריכה מחויבות, מאמץ, התמודדות עם אתגרים, ולא תמיד היא נקייה. כל דבר בעל ערך בחיינו נרכש בעבודה קשה והתמדה.
זו הדרך למידה רוחנית יותר.
הצטרפתי רק לפני רגע לקהילת הבוגרים של מדרשת עין פרת, ובזמן שלמדנו באלון, בית פרת ירושלים החדש נבנה. המקום לא נברא במילים, הוא נבנה במעשים. העבודה כאן הייתה גדושה בלכלוך של הצבע הלבן, והסיוד, וההתקנה, שלא לדבר על החששות והלחצים. וגם כעת שהוא בנוי, לא יוכל להתקיים רק במלים, אלא בניקיון ובטיפוח ובדאגה אינסופית.
השבת נכנסת לה. אנו נחים מהמלאכה ומתכנסים לבריאה. שמחים ביחד, שרים ביחד, אוהבים ביחד.
במהלך השבוע התלכלכנו כל אחת ואחד מאתנו בעבודה שלנו; עבודת הגוף, ועבודת הנפש. כעת זו הזדמנות להתכנס למנוחת הבריאה.
אני מזמין אותנו לדקה של דומייה, לנוכחות מלאה בחוויה הזו.
שבת שלום.