וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ.
יעקב נמצא לבדו.
לבד – כי כולם עברו את הנחל. חז"ל אומרים שחזר לבדו לקחת פכים קטנים והוא נשאר מעברו השני.
לבד – כי עמוק בנפש הוא במקום אחר. כי גם אם כולם עוברים את הנחל ביחד, הם לא עוברים את אותו נחל. עבור רחל ולאה והילדים, מסמל מעבר היבוק את העזיבה הסופית של בית אביהם ומסע אל ארץ אחרת; עבור יעקב זאת השיבה חזרה אל הארץ המובטחת.
לבד – כי הוא עובר חוויה אחרת. יעקב נכנס לברית ולהבטחה, והוא מבין ויודע שהוא צריך להיות ראוי לה. בידיעה הזאת הוא ממש לבד לבד .
אפילו שתאומים, הם אף פעם לא לבד. הרי מרגע ראשון שעלתה מחשבתם בעולם הם יחד. אבל עד כמה שההרגשה הזאת היא קסומה, אם התאום שלך צועד לקראתך ובמקום שאתה תהיה לצדו – 400 איש עמו, כנגדך, אפילו תאום יכול להרגיש לבד ואולי הכי לבד, כי הקב"ה לא עונה לתפילותיו. בתורה, בכל מקום שאדם מתפלל, יש תגובה של הקדוש ברוך הוא. גם אם היא לא נענית, או לא נענית במלואה – יש תגובה.
וכאן יעקב זועק מעמקי לבו: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶָּך; כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו. כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמְָּך וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲָך כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יסָּפֵר מֵרֹב.
הבטחת לי כל כך הרבה, אומר יעקב, ומתפלל ושואל על שהובטח לו.
ולאחר התפילה הכל כך עמוקה הזאת – שתיקה א-לוקית.
– – –
לפנות בוקר מבין יעקב שגם שתיקה היא מענה. השתיקה הא-לוקית היא שאפשרה לו לצאת מבדידותו, אפשרה לו לשרות ולהיות עם א-להים ואנשים, אפשרה לו להפוך מיעקב לישראל.
כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל.
יעקב לא יכול לעבור את הנחל למקום חדש.
ישראל יכול.
גם למלאך גם למעבר הנחל, וגם למפגש עם עשיו.
*להשארת תגובות – גללו מטה*
