שני חגי השבועות

עדן ויזלמן

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

עבורי החגיגות בקיבוץ מסמלות את היהדות התנ"כית הארצישראלית, ואילו תיקון ליל שבועות מסמל את היהדות התלמודית הגלותית, חגיגה של חיי מעשה – לעומת חגיגה של לימוד.
החיסרון בהלך-הרוח הקיבוצי שאני מתארת הוא שטקסים ממוסדים ופרקטיקה ניתן להעביר מדור לדור באופן יחסית ברור וחד, ואילו הלכי רוח ומסרים שעוברים בין השורות ואינם ממוסדים, מורכב יותר להעביר הלאה.

חג השבועות הוא ללא ספק החג בו אני חווה את הפער הגדול ביותר בין הדרך בה מציינים את החג בבית הורי ובקהילה בה גדלתי, לבין הדרך בה אני מציינת את החג כיום.

גדלתי בקיבוץ, ותמיד חוויתי את שבועות כחג חקלאי, המציין בטקס הבאת הביכורים המסורתי את התוצרים של העבודה החקלאית של ענפי הקיבוץ. זוהי חגיגה של חיי המעשה והיומיום ושל ההתחדשות הקהילתית (למשל, כחלק מהטקס עולים לבמה ההורים עם כל התינוקות שנולדו בשנה האחרונה). יותר מכל, תמיד היה לי ברור שזהו חג שנחגג תחת כיפת השמיים, בין בלות חציר, ריקודי עם, דוכני יצירה וטרקטורים.

לרעיון של תיקון ליל שבועות נחשפתי לראשונה כשלמדתי במכינה קדם-צבאית, רעיון שהיה שונה כמעט בכל מובן מחג השבועות שהכרתי. לב התיקון הוא למדני ובהיבטים רבים מנותק מחיי המעשה והיומיום. הוא מתקיים בלילה, לרוב בחללים סגורים, ומדגישים את מתן תורה ואת הקריאה במגילת רות.

עבורי החגיגות בקיבוץ מסמלות את היהדות התנ"כית הארצישראלית, ואילו תיקון ליל שבועות מסמל את היהדות התלמודית הגלותית, חגיגה של חיי מעשה – לעומת חגיגה של לימוד. העובדה שהקהילה בה גדלתי בחרה למקד את הנרטיב של חג השבועות (ושל אירועים רבים נוספים) בחיי העבודה הארצישראליים והתנ"כיים, ובריבונות העם היהודי בארצו, גרמה לי לתהות האם נשאר בה מקום לביטוי הלך הרוח וצורת השיח התלמודית-גלותית, במיוחד לאור הטענה הנפוצה בדבר מיסוד הנרטיב הציוני-חילוני של 'מהתנ"ך לפלמ"ח', תוך דילוג על כל מה שהיה בין שתי התקופות.

אני מאמינה שיש בטענה זו מן האמת, והעובדה שבכל שנות ילדותי בקיבוץ ובמערכת החינוך הממלכתי-חילוני כמעט לא נחשפתי לטקסטים מכוננים מתוך ארון הספרים היהודי, ממחישה זאת היטב. עם זאת, אני מרגישה שבין השורות בקיבוץ עבר מסר אחר. בצורת השיח הקהילתית שלנו נכח הלך הרוח התלמודי ללא ספק. כשאני קוראת סוגיה בגמרא היום, צורת ההתדיינות מזכירה לי בראש ובראשונה דיונים קהילתיים ואספות חברים. הדמיון הזה איננו מקרי. ריבוי הדעות, דיונים מעמיקים סביב ערכים ורעיונות המכתיבים את אורחות החיים, מתן במה למגוון רחב של קולות, הכרעות מעשיות מתוך תחושת שותפות גורל – כל אלה הם מכנים משותפים.

החיסרון בהלך-הרוח הקיבוצי שאני מתארת הוא שטקסים ממוסדים ופרקטיקה ניתן להעביר מדור לדור באופן יחסית ברור וחד, ואילו הלכי רוח ומסרים שעוברים בין השורות ואינם ממוסדים, מורכב יותר להעביר הלאה. אני חוששת מהאפשרות שעם הזמן נשמר 'הלכה' תנ"כית ארצישראלית, ונאבד את 'האגדה' התלמודית-גלותית. נשמר את הדרך המעשית שבה הולכת החילוניות הארצישראלית, בלי לשמר את רוחה.

בדרך כלל אני עוסקת לא מעט בשאלה כיצד חיי הרוח והלימוד מביאים לידי מעשה בחיים שלי, אבל דווקא בהקשר של חג השבועות, מתבקשת בעיני השאלה ההפוכה – האם אורח החיים שאנו בוחרים לעצמנו וממסדים בקהילותינו מהווה תשתית טובה להעמקה ברעיונות הלמדניים והרוחניים שאנו רוצים לשמר? האם המעשה מביא לידי העצמה של הלימוד והרוח?

הייתי רוצה לראות נוסחה שמשלבת את שתי צורות החג יותר. משהו מאוזן ואותנטי יותר עבורי, במקום לחגוג לסירוגין את שני סוגי חג השבועות.
אני מאחלת לכולנו חג משמעותי, ושחיי הלימוד וחיי המעשה שלנו יעצימו זה את זה.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אופק

    מעולה.

  2. עמרי

    עדן היקרה,
    בתור בן-קיבוץ שנחשף אף-הוא לרעיון התיקון במכינתו, שמחתי לקרוא את דברייך המבטאים גם את תחושותיי.
    בשיעור שהעברתי לחניכי מכינה קד"צ לכבוד השבועות תהיתי גם אני כיצד ניתן לשלב בין שני סוגי החג, והצעתי להוסיף על ליל התיקון החילוני גם איזשהם "ביכורים" שאינם בהכרח חקלאיים, הבאים מעולמות תוכן, רוח ויצירה רבים, אותם נציג בחג וכך נחיה את המסורת החלוצית מעבר לטקסים (החשובים) בקיבוץ.
    מקווה שיום אחד נצליח במלאכת חידוש החג המחודש הזו, חג שמח!

כתיבת תגובה

מומלצים:

ריקוד של גשם במדבר

בשוך הסערה (ובשוך הריקודים העליזים של ילדי המדבר הצמאים לגשם) ישבו לפגישה צוות החקלאות של הקיבוץ, להעריך נזקים, לחשוב יחד איך מתחילים לשקם את החורבן, ו…לשאול יחד שאלות קיומיות

קרא/י עוד »

זה לא נגמר עד שסבא שר

ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)

קרא/י עוד »

הבעיה הבסיסית

למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה

קרא/י עוד »

סיפור על גמרא, בירה וחלומות

מה הקשר בין פרנקפורט, בוסטון, בית מדרש, מסעדה וצ'יפס יהודי? אז זהו, מסתבר שיש קשר מעניין מאוד. כתבה שפורסמה ב- Jewish Insider בתחילת אוגוסט על הקמתו של בית מדרש-מסעדה בבוסטון משכה את תשומת ליבי ויצאתי לחקור.

קרא/י עוד »

על שני כיסים

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בין אריק איינשטיין לעמיר בניון, בין הפתק שבכיס האחד לפתק שבכיס השני, בין השנה היוצאת לזו שנכנסת. 1. מסופר על

קרא/י עוד »