מחשבות על ימים שהיו וזמנים שעוד יבואו: ריאיון עם ד״ר מיכה גודמן

התיישבנו על הטריבונות בנינוחות של בית, בעוד הקבוצה החדשה התכנסה בבית המדרש לשיעור מסעיר ראשון בספר יהושע. מסביבנו שקט של מדבר, וציפורי בוקר שהתקרבו גם הן לשמוע את שיחתנו. הנושאים כמו תמיד, בוערים, מתחדשים ומרגשים. בזהירות חזרנו לתחילת דרכה של המדרשה. המשך…

להמשך קריאה מחשבות על ימים שהיו וזמנים שעוד יבואו: ריאיון עם ד״ר מיכה גודמן

לבירור עמדתנו

קריאות ה-‘אף על פי כן‘ כבר לא נשמעות במחוזותינו. אני רואה אותנו – הרבה אנשים עם מוטיבציות גדולות שמבינים שמשהו אינו כשורה ולא יודעים להגיד מה. אנשים עם הרבה רצון לשנות ובלי הרבה כיוון, בלי חזון. פה ושם מנסים להצטרף לתנועה או למאבק כזה או אחר, לקחת דבר אחד ולשים אותו במרכז, מנסים לבעוט, למרוד במערכת, ובסוף מסתפקים במאבקים קטנים ומקומיים, או מתכנסים בתיקון האישי או בעולמות רוחניים. המשך…

להמשך קריאה לבירור עמדתנו

ציונות ושואה

מדינת ישראל קמה במידה רבה בזכות שואת יהודי אירופה, זוהי טענה חוזרת ונשמעת מדי שנה בימים שלקראת ואחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הדיון אינו מתמצה בהתייחסות לאירועים ההיסטוריים שנבעו או נעשו בעקבות השואה, אלא מדובר גם בהקשר של דרכנו המדינית והרוחנית כיום, כחלק מהשיח הפוליטי-אקטואלי. המשך…

להמשך קריאה ציונות ושואה

תפילה: איחוד הרציונלי והאי-רציונלי?

המדע מבוסס על העולם הרציונלי, הניתן להסבר על ידי חוקי הטבע שביכולתנו לחשוף. הדת, ובבסיסה האמונה, אינה ניתנת להסבר רציונלי. דת מול מדע. המתח ביניהם שורר מימים ימימה. מהו מקור המתח ואופיו? בחיבור אדון בשאלה זו, אציע גישה ”מתמטית“ לנושא ודרך כך אעמוד על מקומה האפשרי של התפילה בחיים המודרניים המשך…

להמשך קריאה תפילה: איחוד הרציונלי והאי-רציונלי?

התפילה בעיניו של יהודי ישראלי חילוני

בערב שבת האחרון לקחתי כהרגלי את הסידור, פתחתי אותו והתחלתי לשיר את ’ידיד נפש‘. המשכתי לששת מזמורי התהילים, ל‘אנא בכוח‘, ’לכה דודי‘ ומזמור שיר ליום השבת – והכל בלחנים המוכרים והאהובים; אבל זו לא ממש היתה תפילה. יש ערבי שבת, ב‘כרם‘ או במקומות אחרים, שבהם אני נשאר גם לערבית; ועדיין, להגיד שאני מתפלל שם לא יהיה מדויק מבחינתי. המשך…

להמשך קריאה התפילה בעיניו של יהודי ישראלי חילוני

’לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי’: הזדהות עם קהילה כדרך אמצע בין קיצוניות אינדיבידואליסטית וקיצוניות דתית־מטפיזית

ערב שבת יורד על ירושלים, רוח קרירה מעבירה בנו שוב אותן צמרמורות עונג ידועות, והשירה נישאת באוויר. המזמור האחרון של קבלת השבת עומד להסתיים לו, ורגע לפני שישתרר השקט, מישהו ממשיך את הלחן של המזמור. היתר מצטרפים אליו ושרים: ’למען אחי ורעי… למען אחי ורעי… אדברה נא, אדברה נא שלום בך‘. המשך…

להמשך קריאה ’לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי’: הזדהות עם קהילה כדרך אמצע בין קיצוניות אינדיבידואליסטית וקיצוניות דתית־מטפיזית

הצהרה של העם

"אף על פי כן". כמו בחוש נבואי, נבחר הביטוי הזה כנושא הדיון של "דעת פרת' לפני שני גיליונות. אז נראה היה כאילו השאיפה להתעוררות של העם מהאדישות והרפיון שאחזו בו בעשורים האחרונים היא חסרת סיכוי. המשך…

להמשך קריאה הצהרה של העם

מסע אל עולם הולך ונעלם: שלושה שבועות ברוסיה הקַרְפָּטִית

מגיל קטן ידעתי שסבתא שלי מהונגריה. בעבר הייתה אישה מאוד מטופחת, עם בגדים יפים ושיער מסודר, ותמיד אבל תמיד עם אודם. האוכל בבית היה הונגרי והשפה הייתה נעה בין הונגרית ליידיש. מי ידע אז שהונגריה תשתנה כל־כך. הונגריה של סבתא שלי היא לא הונגריה של היום. המשך…

להמשך קריאה מסע אל עולם הולך ונעלם: שלושה שבועות ברוסיה הקַרְפָּטִית

קול שונה מפי האתון

בלעם נקרא על ידי מלך מואב כדי לקלל את בני ישראל המתקרבים אליהם. א-לוהים נגלה לבלעם בלילה ומניא אותו מכך, אך במחשבה שנייה מורה לו ללכת למואב, ובמקום לקלל, לברך את בני ישראל. בדרך מתרחשת אחת הפרשיות המוזרות בתנ“ך, המשך…

להמשך קריאה קול שונה מפי האתון