עד דכן אדע

אומרים שהשכרות היא בריחה מהמציאות בה אנחנו חיים אל עולם של הזיות. אני תוהה לעצמי מהי אותה מציאות בה אני חיה? האם רק מה שנמצא במודע ובשליטה כל הזמן הוא המציאות שלי? המשך…

להמשך קריאה עד דכן אדע

חירות על הלוחות

"ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים, והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת."

שמות לב טו-טז

אל תקרי 'חָרוּת' אלא 'חֵרוּת' דורשים חכמינו בשמות רבה. בכך הם רומזים לנו, כי המנהג המקובל במקומותינו לראות דווקא את חג הפסח כ"חג החירות", טעות ביסודו. ראוי היה יותר, לדעתם, לקרוא בשם זה את החג אותו אנו חוגגים כעת, הוא חג מתן תורה . אם כן, איזו חירות הייתם רוצים אתם לחגוג? המשך…

להמשך קריאה חירות על הלוחות

לכתוב

עבדות לכתוב, לכתוב כל עוד אני יכול כל עוד היד מרשה כל עוד יש סיבה לחיות כל עוד יש אלוהים.…

להמשך קריאה לכתוב

קול התור

השנה 1806. חורף. אי שם ברוסיה הלבנה, בעיירה קטנה על גדות הדנייפר, מתכנסת לה חבורת יהודים מלאי מרץ והשראה. בראשיהם מתרוצצים רעיונות מהפכניים על גאולת היהודים. הגאולה, הם טוענים בהשראת תורת רבם, לא תבוא על ידי נס, כי אם "בדרך הטבע" על ידי מעשיהם של היהודים עצמם. השבועות בטלו- העת הגיעה לדחוק את הקץ. בפיהם שגורה מימרה עתיקה מספר הזוהר: "באתערותא דלתתא תליא מילתא. לעורר התערותא דלעילא"[1.בהקשר זה: ההתעוררות מתחילה מלמטה, ההתעוררות האנושית לפעילות תעורר לפעילות את ההתעוררות מן השמים.] … המשך…

להמשך קריאה קול התור

"הלכתי כי קרא הקול" – על חשיבות הקול הפנימי בחיינו

משפט זה נכתב באחד משיריה היפים של חנה סנש, ואני חושב שהוא מתאר בצורה יפה ופשוטה את חשיבותו של הקול בחיינו. הקול קורא. תפקידו הוא להעיר, לעורר, להוציא אנשים משלוותם, מתרדמתם הרוחנית, להכווין, להראות את הדרך. לקרוא משמעו לקרב. הקול קורא לנו כי הוא חפץ בקרבתנו, מתוך הרצון לעורר אותנו לעשייה, לפעולה, למודעות גדולה יותר. לכל אחד מאיתנו ישנו קול פנימי החבוי בעמקי נפשו. קול זה, חלוש ככל שיהיה, הוא סוג של מצפן, מורה דרך פנימי, שיכול לנווט אותנו במהלך חיינו הפתלתל והעקלקל ולא תלוי בגורם חיצוני ככוכבים, מורים, ספרים או מאורעות המשך…

להמשך קריאה "הלכתי כי קרא הקול" – על חשיבות הקול הפנימי בחיינו