זגורי, על תנועת הרומנטיקה לא למדת?

הזווית המהותנית של השיח העדתי: מזרחיים אוהבים .vs אשכנזים משכילים
מכיוונים שונים חוזר לאחרונה הנושא העדתי לשיח הציבורי – מ"ועדת ביטון" והדיון סביבה, מדחיפתה של שרת התרבות בהזדמנויות שונות, מהדיון המחודש בפרשת הילדים החטופים מקום המדינה, ועוד. אני מבקש לגעת כאן בזווית אחת ספציפית של השיח הזה – זו שמייחסת לכל אחד מהצדדים תכונות-אופי דומיננטיות (כגון חום ורגש למזרחיים, רציונליות וקור-רוח לאשכנזים). אנשים משני הצדדים אחראים לשיוך הסטראוטיפי הזה, ונראה שכל אחד מאותם דוברים התמקם מאחורי התכונות המיוחסות לו, ובמקום להפריך ייחוס זה, מתבצר בו ועסוק בהאדרתו בהשוואה לתכונות המיוחסות לאחר.
לדוגמה האחרונה אחראי התסריטאי והבמאי המצליח מאור זגורי, בעל טור במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, שכתב ב- 15.7.16 טור שכותרתו "הפנתרים הלבנים", ובמסגרת מתקפתו (המוצדקת בחלקה) על אלה מקרב האשכנזים המזלזלים במזרחיים הצהיר: "אמא אוהבת עדיפה על אמא משכילה." למקרה שמישהו מהקוראים עשוי היה לפספס את המסר, הוא וידא הבנה בהבהירו: המשך…

להמשך קריאה זגורי, על תנועת הרומנטיקה לא למדת?

דרושים שני שותפים – למאבק בזנות

ב-18 באוגוסט צוין יום השנה למותה של ג', אישה שעבדה 15 שנים בזנות ושמה קץ לחייה, בעצרת זיכרון ומאבק בתופעת הזנות. מותה של ג' לפני כשנה הצית מחאה לסגירת בית הבושת שבו היא הועסקה – מחאה שאכן הצליחה להביא לסגירת המקום. יש הרבה היבטים מכמירי לב בסיפור הזה. בין היתר זה עצוב וקשה מאוד שרק כאשר אישה מתאבדת בשל עיסוקה בזנות והכותרות בעיתונים מסוגלות להעיד על המתחולל במחשכים, ננקטים צעדים משמעותיים למגר את התופעה.

היבט נוסף שמעלה הסיפור הוא הבעייתיות שבבלעדיות של אנשי שמאל חילוניים בהנפת הדגל במאבק בזנות. השמאל החילוני, שאינו זוכה לפופולאריות רבה, דומיננטי ביוזמות נגד התופעה, ובשל כך נפגעת התמיכה ביוזמות כאלו, המקוטלגות בטעות כמגזריות.

זה מצער. המאבק הזה לא צריך להיות מגזרי. בל נשכח שהיהדות היא חלוצה בהנפת הדגל למיגור הזנות.  המשך…

להמשך קריאה דרושים שני שותפים – למאבק בזנות

התייחסות למאמר התגובה – סדנא דארע חד הוא

שמחתי על מאמר התגובה של אביתר בן-ארצי, לא רק משום שהציף חזרה למחשבותיי את המחשבות שכתבתי לפני שלוש שנים אודות הנושאים הללו, אלא משום שהוא מאפשר, כדרכם של תגובות ופולמוסים, לדייק ולחדד את המסר. המשך…

להמשך קריאה התייחסות למאמר התגובה – סדנא דארע חד הוא

"סדנא דארעא חד הוא"?: על הקרקע המשותפת (באמת!) של חילונים ודתיים

תגובה למאמר "כשאמונה טפלה ועגלה ריקה נפגשות: על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים" מאת רגב בן דוד

מבוא

במאמרו החשוב מבסס רגב בן דוד את ההשקפה לפיה הדיכוטומיה בין רבני וריבוני שגויה, והנטייה להשליך אותה על החלוקה הסוציולוגית של דתיים וחילונים היא פסולה. לגישתו, הדיכוטומיה והשלכתה על החלוקה הסוציולוגית מולידות שיח מעוות ומתנשא. לכן, הוא מציע לנטוש את אותן, ולפנות להכרה בכך ש"כל אדם, ולא משנה באיזו השקפת עולם הוא מחזיק, "עושה לעצמו רב"; אנחנו נבדלים רק בזהות הטקסטים שאליהם אנחנו פונים ובזהות הדמויות שבהן אנו מכירים כדמויות סמכות." המשך…

להמשך קריאה "סדנא דארעא חד הוא"?: על הקרקע המשותפת (באמת!) של חילונים ודתיים

חורבן בית המקדש: העדר ונוכחות

במעגל השנה היהודי מכונה שבת פרשת דברים 'שבת חזון'. זו השבת המקדימה את צום תשעה באב ולכן קוראים בה את ההפטרה מתחילת ספר ישעיה המתארת את חטאי ירושלים ופותחת במילים "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה ועל ירושלים…". במוצאי השבת יכנס צום ט' באב, היום שמוקדש לאבל על חורבן בתי המקדש הראשון והשני.

מה מקומו של בית המקדש בחיים היהודיים שלנו היום? ומה מסמל עבורנו חורבן בית המקדש? אני רוצה להצביע על שני דימויים שהציעה המסורת היהודית להבנת חורבן בית המקדש ובעזרתם לנסות ולענות את התשובה הפרטית שלי לשאלות הללו.  המשך…

להמשך קריאה חורבן בית המקדש: העדר ונוכחות

מרכז הפיצה: היווצרותו של מגזר

פורסם בגיליון 75 של 'דעות' (יוני-יולי 2016)*

הכותרות לא מסייעות
ערב אחד לפני כמה שנים, במהלך שנת מחקר שאותה ביליתי בניו-יורק, שקדתי  על ספרי אסכולת "היהדות החילונית". לפתע החלה להתגלגל שיחה נינוחה ביני לבין עמיתת-מחקר, אורתודוקסית מודרנית ממוצא אנגלוסקסי, בוגרת תוכנית "רביבים". היא תהתה באוזניי על המונח "קריאה חילונית בתנ"ך" שבו השתמשתי, ואני הסברתי שכוונתי להנחה שהתנ"ך חובר בזמן מסוים ובתנאים מסוימים, שהוא משקף תפיסת עולם מסוימת ושיש לעשות שימוש בכלים אקדמיים כדי לנתח אותו. "יפה מאוד," השיבה, "אבל כך גם אני קוראת ומלמדת תנ"ך". התשובה שלה חידדה אצלי את ההבנה  שהכותרות שבהן אנו משתמשים אינן מסייעות לנו. התחלתי לתהות מה יקרה אם אעקוף את הכותרות, ואתייחס רק לתוכן של הגישה. מהר מאוד התברר שקבוצת האנשים השותפה להשקפותיי גדולה משחשבתי; ושיותר מכך – היא כלל לא חופפת את החלוקות המגזריות המוכרות בחברה הישראלית.
המשך…

להמשך קריאה מרכז הפיצה: היווצרותו של מגזר

הדברים שלא סיפרו לך על חופשת הלידה

כשדורון נולד לפני שנתיים, הוא צרח בלי הפסקה, בערך שלושה חודשים רצוף. בהתחלה עוד חיפשתי את הוראות ההפעלה שלו. הן לא היו במסמך שהוצמד עם לוח קשיח לעריסה בבית החולים  ("אפגר 9.5, מניקה, לא להעיר בלילה, ברזל"), ולמרות שלהרף עין היה נדמה שכן, לא קיבלנו מענה מועיל גם מחבילות הלידה השיווקיות שצנחו עלינו (שלושה חיתולים, שני מגבונים, המון המון דברי שבח על החברה המשווקת ועל השי. בסעיף של הוראות ההפעלה: פנקי אותו בחיתולים שלנו והילד יהיה רגוע. לא עזר). הכי קרוב להוראות הפעלה היו דברי האחות הראשית שכינסה את ההורים החדשים ופירטה להם בסבלנות את כל צבעי היציאות האפשריות בחודשים הקרובים: החל מחרדל וכלה בכוסברה, דרך תיאורים של עוד כמה מאכלים שעד היום אני לא נוגעת בהם. המשך…

להמשך קריאה הדברים שלא סיפרו לך על חופשת הלידה