מתחילים מהתחלה, אבל ממש.
פרשת בראשית, בריאת העולם, ששה ימים שבכל יום מתחדש משהו על קודמו; אור וחושך, לילה ויום, ים ויבשה, ארץ ושמים, צמחים, מאורות, עופות ודגים, כל החיה כולה והאדם. בתוך כל אלה אני רוצה להתייחס לרגע שכמעט לא קיים.
כשכמעט נגמר הכול ומסתיים פרק א' במילים "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי", ברגע שלפני תחילת פרק ב', נכתב: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". אנחנו נעצרים לזמן שהוא לא זמן – בין השמשות של ערב שבת, השבת הראשונה בעולם. מספרת לנו המשנה במסכת אבות שעשרה דברים נבראו ברגע הזה שבין קודש לחול: המשך…