קשה לי להיזכר ברגע של חרטה בחיי. זה לא כי אני שלמה בהכרח עם כל החלטה שלקחתי, אבל החרטה היא מושג שנעלם מהשפה שלי.

נכנסתי כולי פנימה, 'כולי' שהיה אז למעלה מ-90 ק"ג. וראיתי מלא אנשים עוברים בין דוכני בגדי הספורט

הזהו גורלה של החברה הישראלית להתנתק משורשי יצירתה ולהמשיך לרחף כהזיה תלושה בחלל הפוליטי, ללא יסודות המחברים אותה לקרקע צמיחתה?