האם החילונים עדיין אורתודוקסים?

ישנה אמירה נושנה על כך ש"בית הכנסת שהחילונים לא הולכים אליו הוא אורתודוקסי". כלומר – החילונים אולי אינם מקיימים תורה ומצוות, אבל הם מקבלים במפורש או במובלע את התשובה האורתודוקסית לשאלה מהי היהדות. בעשורים האחרונים יש תחייה של העיסוק ביהדות בעולם החילוני, וגם הזרמים הלא-אורתודוקסיים החלו לתת מענה בטקסי חיים לציבור החילוני. האם האמירה הנושנה עדיין נכונה? באיזו מידה? ולמה? השאלות הללו מעסיקות אותי מכמה סיבות (שאותן אפרט בסוף), ואני רוצה לחלוק את תובנותיי לגביהן ולהזמין אתכם/ן להוסיף משלכם/ן.
המשך…

להמשך קריאה האם החילונים עדיין אורתודוקסים?

ילד הריאלטי אינו אשם | אחריות הפרט והחברה על הרוע

בפרשת נח מובאים שלושה סיפורים שאינם קשורים לכאורה: שחיתות הארץ והשמדתה במבול, גילוי ערוותו של נח וכיסויו ומגדל בבל ובלילת השפה. סיפורים אלה הם בעצם שלושה תיאורים של רוע מסוגים שונים כאשר "שכר עבירה-עבירה", כלומר, עונשו של החטא מובנה בתוכו.

הראשון, "כי שיחת כל בשר", מתאר את הרוע המובנה באדם ובחיה שעליו אומר אלוקים "יצר לב האדם רע מנעוריו", מצב מובנה המביא לכליה – הרוע מטבעו משמיד את עצמו. השני, הפאסיבי, הוא שחם רואה את ערוות אביו ורץ לספר, אולי בתמימות, אולי בביקורת, אבל החטא הוא בעיניו של המתבונן – כצופה טלוויזיה המתלונן באוזני כל שומע שלא יאומן כי ישודר. עונשו הוא שבנו ארור מפיו של אביו (נח) המתערטל. אבל מה אשם הבן? אותו הבן ששומע את אביו עוסק בגילוי ערווה יגדל ארור, כבר לא ידע להבחין בין ערווה לגילוי, מציאות ריאליטי. המשך…

להמשך קריאה ילד הריאלטי אינו אשם | אחריות הפרט והחברה על הרוע