חשבון-נפש הוא לא מילה גסה: מדוע על היהודים החילונים לעסוק במוסר אישי?

ישנם אנשים ונשים מהמגזר הדתי העושים לילות כימים בעיסוק במוסר האישי שלהם. האם הנחות היסוד של האדם החילוני מסוגלות להתיישב עם עיסוק שכזה? האישה או האיש החילוניים יוצאים מנקודות הנחה שונות לגבי תכלית העולם, תכלית האדם ותכלית הבריאה. מכאן יש מי שגוזרים כי העיסוק במוסר האישי זר לחילוניות. לכאורה, חילונים אינם מוטרדים אם חלילה התעצלו בעשיית הצדק, אם היו נקיים בבואם לעשות מעשה, או אם טיהרו מחשבתם ולבם לקראת הפעילות שעשו. עצלנות, נקיות וטוהר-הלב – לפי השיטה הזו – אינן מידות טובות אצל החילונים. הן מידות של דתיים בלבד.

המשך…

להמשך קריאה חשבון-נפש הוא לא מילה גסה: מדוע על היהודים החילונים לעסוק במוסר אישי?

ניסן סלומינסקי לא צריך להיות אחראי על חייהן של נשים, גם אם התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות

מה מאפשר לניסן סלומינסקי, חבר הכנסת מהבית היהודי שנחשד בהטרדות מיניות של לפחות 8 נשים שונות, לחזור לשמש כחבר כנסת מן המניין ולנהל את ועדת חוקה, חוק ומשפט?

נתחיל בעובדה היבשה: התיק נגד סלומינסקי נסגר. "משכשלו כל הניסיונות לגבות המתלוננת את העדות הנוספת ולערוך עימות, הודיע ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה כי לטעמו, נוכח התנהלותה האמורה של המתלוננת, צפוי קושי בניהול הליך משפטי", כתב היועץ המשפטי מנדלבליט בהחלטתו, והוסיף: "קיים קושי לבחון את טיב גרסאות המעורבים ואת משמעותן".

המשך…

מה מאפשר לניסן סלומינסקי, חבר הכנסת מהבית היהודי שנחשד בהטרדות מיניות של לפחות 8 נשים שונות, לחזור לשמש כחבר כנסת מן המניין ולנהל את ועדת חוקה, חוק ומשפט?

נתחיל בעובדה היבשה: התיק נגד סלומינסקי נסגר. "משכשלו כל הניסיונות לגבות המתלוננת את העדות הנוספת ולערוך עימות, הודיע ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה כי לטעמו, נוכח התנהלותה האמורה של המתלוננת, צפוי קושי בניהול הליך משפטי", כתב היועץ המשפטי מנדלבליט בהחלטתו, והוסיף: "קיים קושי לבחון את טיב גרסאות המעורבים ואת משמעותן".

המשך…

להמשך קריאה ניסן סלומינסקי לא צריך להיות אחראי על חייהן של נשים, גם אם התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות

יש בי מזה, וגם מזה, יש בי שניהם

ושוב הגבה המורמת, ושוב המבט התוהה, והשאלה כבר צפה בינינו באוויר עוד לפני שהיא מתגלגלת מהלשון החוצה: "מה, אי אפשר לדבר איתך בשבת עכשיו?". כשבעומק, ברור לי שהשאלה הזאת, כמו עוד הרבה שאלות (על מחיצה, כשרות וכו'), הן על עצם המוכנות שלי לעשות פשרות מעשיות בחיים שלי, אל מול עולם הלכתי שאני לא תופסת את עצמי כמחויבת אליו. למה להציב את עצמי במצב שאני צריכה לעשות את הוויתורים האלה? מה לגבי חוסר ההגינות שבדבר? והחופש שזה לוקח ממני? לרוב, לא הייתי מייחסת הרבה חשיבות לשאלות האלה, פשוט כי היה לי ברור שאורח החיים שבחרתי לעצמי לא מרגיש לי כמו פשרה, ומבחינתי זה מספיק.

המשך…

להמשך קריאה יש בי מזה, וגם מזה, יש בי שניהם

יושב על הגדר? כשהדילמה דופקת בדלת.

"יושב על הגדר, רגל פה, רגל שם"
אנחנו אנשים מתלבטים. אולי זה העם, אולי זה הדור, אולי הניחוח הבית-מדרשי, אבל אנחנו אוהבים את ההתלבטות. יש משהו מעורר הערכה באדם שמוכן להודות ולומר "לא חשבתי על זה מספיק", "אני מבין את שני הצדדים" או "טרם החלטתי מה דעתי". משהו קוסם בנכונות לבחון את הסיטואציה לעומקה ולקחת את הזמן להתבשל בהחלטה.

אבל מה עושים במקרים בהם את לא יכולה לשבת על הגדר? במצב בו הדילמה פורצת את הדלת בסערה, ומכריחה אותך לבחור? לי התחושה הזו מרגישה מלחיצה ולא הוגנת –לא הייתי מוכן, לא אני בחרתי בכך! כאילו נשמטה הקרקע מתחת לרגליים, אני נאלץ להתייצב, לבחור עמדה, להגדיר את עצמי בעל כורחי. אני חושש שהגדר שעליה אנחנו יושבים בבטחה התערערה. גם אם הדילמה עוד לא פרצה את הדלת, היא עומדת ונוקשת ומאבדת סבלנות. בהרבה מקרים יש לנו אפשרות להשהות אותה, לבחון את עמדתנו. אני חושש שההזדמנות הזו חלפה, ובאופן לא הוגן, אנחנו ניאלץ כולנו לפתוח לה את הדלת ולבחור.

המשך…

להמשך קריאה יושב על הגדר? כשהדילמה דופקת בדלת.