הציבור החילוני לא אמור לציית לכללי ההלכה בט' באב. יש ליצוק למועד זה את המשמעות הרלוונטית לציונות החילונית, וזה צריך לקרות מתוך השתייכות ולקיחת אחריות.

מדבקות 'פתוח בט' באב' במסעדות חוללו דיון ציבורי על היחס ליום זה בימינו, ובפרט בציבור החילוני. הנפקת המדבקות נובעת מתחושת חלק מהחילונים שהם הפכו מהגמוניה למיעוט מקופח. מכיוון שלפחות חלק מטענותיהם מבוסס, אפשר להיות אמפתיים כלפי הרצון להביע בריש גלי עמדה חילונית גאה, כשם שדורשים בעלי תודעת נרדפות אחרים בישראל. אבל להתנהלות כ'מדינת כל מקופחיה' יש מחיר, ובטווח הארוך שיח זה לא יביא לפתרונות המיוחלים. מלבד זאת, המדבקות אף אינן משקפות את העמדה היהודית-חילונית הרצויה, בעיניי לפחות, ביחס לט' באב.

דרכים שונות של חילון
בראשית ימי התנועה הציונית התחרו זה בזה שלושה חזונות של חילון. את היהודי מהשטעטל חלם הרצל להפוך לאזרח העולם, מערבי ומתקדם; מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שכּונה "ניטשה העברי", שאף להפוך אותו לעברי אותנטי, טבעי, תנ"כי; אך אחד-העם טען שמשמעות החילון היא הפיכת היהודי האדוק בדתו ליהודי מסור ללאומיותו, גאה ביהדותו כמורשת לאומית ולא כדת. "'חבת־ציון' זאת," הכריז, "אינה לא חלק מן היהדות ולא הוספה עליה, כי אם היהדות עצמה בשלמותה, רק בשנוי המרכז". לשיטתו, היהודי החילוני (ניתן לכנותו גם 'החילוני המורשתי') אינו מתנער מט' באב, אלא מפרש אותו דרך משקפיים לאומיים. המשך…

בימים האחרונים, בעקבות חוק הפונדקאיות בעיקר, עולה לדיון סוגיית הפונדקאות. מיותר לציין שאני

יצאתי מהצבא עם פוסט טראומה, בתוך הבירור הפילוסופי חסר המנוח הזה, ביקשתי למצוא פשר בסבל הרב שחוויתי בעקבות האירועים הקשים במלחמה.