גרסא דינקותא 2.0

דתל"שיות היא לא כאב בחיים שלי. אפשר לזקוף זאת לזכות העובדה שבשנים שמאז סוף התיכון אני נמצאת בסביבה של בתי מדרש מעורבים, או לכך שזה היה מהלך טבעי ופשוט, או בגלל שהשיחות על הנושא עם הקרובים לי היו פתוחות וכנות. לפעמים אני שוכחת מהזהות הזו ונזכרת פתאום, וזה מרגיש כמו להעמיס תיק כבד על הגב ולהבהל מזה שהכומתה נעלמה וצריך לקחת רגע להרגע ולהזכר שצה"ל נגמר כבר מזמן, גם אם חקק בי הרגלים.

להמשך קריאה גרסא דינקותא 2.0