"אוֹתוֹ בֹּקֶר אָבִיב צָמְחוּ לַשָּׁמַיִם כְּנָפַיִם. וְּבְנוַּדם מַעֲרָבָה אָמְרוּ הַשָּׁמַיִם הַחַיִּים אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ: "אֱלֹהֵינוּ, הַבִיאֵנוּ בְּשָׁלוֹם אֶל מֵעֶבֶר לָיָּם , אֶל מֵעֶבֶר לַתְּהוֹם, וּלְעֵת

תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ (שבת כא:) אין לך דבר שאין לו מקום. לכל חג, ולכל זמן יש גם את המקום שלו:

לקראת סוף הפרשה פוגש יעקב, אולי לראשונה, את נכדיו:

מאת: דני סגל "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי" לפני שתי פרשות יצא יוסף למשימה במצוות אביו,

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ. יעקב נמצא לבדו. לבד – כי כולם עברו את הנחל. חז"ל אומרים שחזר לבדו לקחת פכים קטנים והוא נשאר מעברו השני.