עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו
מחשבות ליום כיפור רחוק | להרבה מאיתנו יש תפילה אהובה ביום כיפור. לפעמים זה המנגינה,
מחשבות ליום כיפור רחוק | להרבה מאיתנו יש תפילה אהובה ביום כיפור. לפעמים זה המנגינה,
"אוֹתוֹ בֹּקֶר אָבִיב צָמְחוּ לַשָּׁמַיִם כְּנָפַיִם. וְּבְנוַּדם מַעֲרָבָה אָמְרוּ הַשָּׁמַיִם הַחַיִּים אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ: "אֱלֹהֵינוּ, הַבִיאֵנוּ בְּשָׁלוֹם אֶל מֵעֶבֶר לָיָּם , אֶל מֵעֶבֶר לַתְּהוֹם, וּלְעֵת
תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ (שבת כא:) אין לך דבר שאין לו מקום. לכל חג, ולכל זמן יש גם את המקום שלו:
לפני שתי פרשות יצא יוסף למשימה במצוות אביו, משימה שמושלמת רק בפרשה שלנו – "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ". תשמע, אומר יעקב ליוסף. כל
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ. יעקב נמצא לבדו. לבד – כי כולם עברו את הנחל. חז"ל אומרים שחזר לבדו לקחת פכים קטנים והוא נשאר מעברו השני.
מתחילים מהתחלה, אבל ממש. פרשת בראשית, בריאת העולם, ששה ימים שבכל יום מתחדש משהו על קודמו; אור וחושך, לילה ויום, ים ויבשה, ארץ ושמים, צמחים,
המורים החסידיים הציעו פרשנות מחודשת לחגים ולמועדי השנה, במטרה להבין אותם באופן פנימי ורוחני יותר. בעקבות דרשה מספר הזוהר ננסה לחשוב יחד, בלימוד ובשיחה, האם גם ליום העצמאות עשוי להיות צד אישי יותר, הנוגע ללב ולנפש.
לפני קצת יותר מעשר שנים, באלול ה', הרגשתי לראשונה את החיבור המיוחד והעוצמתי במפגש של תפילה עם קהילה. במקרה (או שלא), החוויה הזו הייתה שלובה עם הפעם הראשונה שהייתי שליחת ציבור, וזה היווה עבורי הזמנה להמשיך להתפתח ולהעמיק בתפילה ובשליחות ציבור ביחד איתכן ואיתכם.
"את הלילה הזה אתה עוד תספר לילדים ולנכדים ולנינים עוד הרבה אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה", עמוס עוז מספר שכך אביו אמר לו כאשר הרים אותו על כתפיו בליל כ"ט בנובמבר.
מה מעצב את חיינו? אילו סיפורים מכוננים ילוו אותנו בהמשך? ואיזה יום או תקופה בחיינו יהפכו לסיפורים אותם נספר לילדינו ולנכדינו?
בחבורה ננסה להתבונן אחורה וקדימה בזמן, על איך היסטוריה הופכת לסיפור, ואיך שיום חולין אחד מתמלא פתאום כולו חסד בזכות הסיפור אותו אנו מספרים.