אב. א' ב'. לא הר' ה-ש' והת' של תשרי. לא הסוף ותום התקופה של תמוז, או החיפוש שמתחבא ב-'אלול' א' ב'. א' ב'. כשגדלנו לכל

לפרשת כי תישא הושיע..  את.. עמך… וברך.. את..  נחלתך.. ורעם.. ונשאם.. עד..איפה 'העולם'? מישהו ראה את 'העולם' !?! כך היינו סופרים בתור ילדים. מחפשים עשירי

הכול זמני במשכן. מוכן לתנועה. נוח להתקפל, לעבור בקלות ממקום למקום. אין קביעות. ארבעה פרשות מוקדשות למבנה, מהרגש שליווה את מי שתרם את החומרים, ועד

הנוי והנצח לחי עולמים טוֹב , בּוֹא נראה.. זהב? יש. כסף, נוּ לאדנים, בשביל שיחזיק מעמד.. ? יש. תכלת וארגמן – לכיסויים, שלא יתלכלך.. ?

לקראת יום הכיפורים  כשהיינו קטנים אמרתם / הבטחות צריך לקיים כך התחנכנו מקטנות וכך גם אומרת התורה במספר מקומות ומייחדת את הדיבור לגבי נדרים:  וַיְדַבֵּר

אין על החג הזה. אלפי שוטרים בני 8 שמסתובבים בכל מקום, מאות 'אנה' ו'אלזה' בגדלים שונים,  עשרת בני המן, 127 מדינות, שתי קריאות מגילה, ומלכת

דרך חדשה "פעם אחת אמר רבינו משל. אדם תעה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה