מסע אל עולם הולך ונעלם
תוך כדי השהות באזור שהיה ונעלם, שבות ועולות השאלות המוכרות כל כך מסמינרי זהות יהודית למיניהם: מיהו יהודי?
+
המורים החסידיים הציעו פרשנות מחודשת לחגים ולמועדי השנה, במטרה להבין אותם באופן פנימי ורוחני יותר. בעקבות דרשה מספר הזוהר ננסה לחשוב יחד, בלימוד ובשיחה, האם גם ליום העצמאות עשוי להיות צד אישי יותר, הנוגע ללב ולנפש.
+
מה אנחנו באמת חוגגים ביום עצמאות? כיצד אני, כמי שנולדה וגדלה במדינה (כמעט) מובנת מאליה, יכולה לספר את הסיפור של החג הזה?
במפגש נתבונן במבוכה הזאת יחד, ובעזרת השראה מדרכי המדרש ננסה לספר מחדש את יום העצמאות, מנקודת המבט האישית שלנו; לראות את עצמנו כחלק מהסיפור, חוליית חיבור בשרשרת ארוכה.
+
לפני קצת יותר מעשר שנים, באלול ה', הרגשתי לראשונה את החיבור המיוחד והעוצמתי במפגש של תפילה עם קהילה. במקרה (או שלא), החוויה הזו הייתה שלובה עם הפעם הראשונה שהייתי שליחת ציבור, וזה היווה עבורי הזמנה להמשיך להתפתח ולהעמיק בתפילה ובשליחות ציבור ביחד איתכן ואיתכם.
+
"את הלילה הזה אתה עוד תספר לילדים ולנכדים ולנינים עוד הרבה אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה", עמוס עוז מספר שכך אביו אמר לו כאשר הרים אותו על כתפיו בליל כ"ט בנובמבר.
מה מעצב את חיינו? אילו סיפורים מכוננים ילוו אותנו בהמשך? ואיזה יום או תקופה בחיינו יהפכו לסיפורים אותם נספר לילדינו ולנכדינו?
בחבורה ננסה להתבונן אחורה וקדימה בזמן, על איך היסטוריה הופכת לסיפור, ואיך שיום חולין אחד מתמלא פתאום כולו חסד בזכות הסיפור אותו אנו מספרים.
+
כיצד באים לידי ביטוי נופי החיים של הוגים ציונים בכתיבתם וביצירותיהם? מה בכלל הפירוש של "נוף" בהקשרים האלו?
נוף מוגדר כ"צירוף של כל הגורמים המצויים על פני מרחב מסוים השותפים לעיצוב דמותו ולתכונות מראהו", אבל גם כצמרת העץ, וגם כמקום גבוה, יפה, מראה רחב של הסביבה בטבע.
בחבורה נראה כמה דוגמאות לקשר הזה, ובעקבותיהן ננסה גם לשאול קצת על נופי החיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
נוף מוגדר כ"צירוף של כל הגורמים המצויים על פני מרחב מסוים השותפים לעיצוב דמותו ולתכונות מראהו", אבל גם כצמרת העץ, וגם כמקום גבוה, יפה, מראה רחב של הסביבה בטבע.
בחבורה נראה כמה דוגמאות לקשר הזה, ובעקבותיהן ננסה גם לשאול קצת על נופי החיים של כל אחד ואחת מאיתנו.