יצאתי מהצבא עם פוסט טראומה, בתוך הבירור הפילוסופי חסר המנוח הזה, ביקשתי למצוא פשר בסבל הרב שחוויתי בעקבות האירועים הקשים במלחמה.

בפרשת 'צו' הדם והשמן, הקושי והדיוק, עולים מכל פסוק ופסוק. איך ייתכן שמלאכת המזבח כה מלוכלכת, כה קטנונית?