על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים לפני כעשרים שנה טבע ארי אלון את הניגוד “אדם רבני / אדם ריבוני”, ומאז רבים המצטטים שורות אלו או

האם לימוד היסטוריה הוא עבדות הזמן? האם ישנו אדם שאינו כבול לזמן כלשהו? יש לי חברים שלא מוכנים לוותר על אימון קבוע בחדר כושר, אחרים שמקדישים את

הגדרת זהות ספיראלית בין ‘האחר’ לעצמי מאמר זה עוסק בזהות אישית וקבוצתית, ובעיקר בשני מרכיבים מרכזיים של גיבוש הזהות: ראשית, יצירת ה’אחר’ והיחס הספירלי של

נקודת המוצא שלי בדברים הבאים היא שהרוב המוחץ של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית בישראל הם יהודים, ועל כן מן הראוי והרצוי שיזכו לחינוך יהודי נאות

’לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי’: הזדהות עם קהילה כדרך אמצע בין קיצוניות אינדיבידואליסטית וקיצוניות דתית־מטפיזית ערב שבת יורד על ירושלים, רוח קרירה מעבירה בנו שוב אותן צמרמורות

בערב שבת האחרון לקחתי כהרגלי את הסידור, פתחתי אותו והתחלתי לשיר את ’ידיד נפש‘. המשכתי לששת מזמורי התהילים, ל‘אנא בכוח‘, ’לכה דודי‘ ומזמור שיר ליום

אז צריך לדעת או לא צריך לדעת? במסכת מגילה מובאת אמרתו של רבא: “מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”

א. “כנגד ארבעה בנים” – תהיות על חופש ארבעה אנשים שטו בסירות במורד נהר: אחד עם משוטים, מצפן ומפה; שני ללא כל הנ”ל; ובסירה השלישית

לפני זמן מה יצא לי לנכוח בכנס במכון ון-ליר שעסק בצביון השבת בישראל, שבמסגרתו ביקשה המנחה מהמשתתפים בפאנל לתאר תמונה אידילית ותמונה שלילית של השבת

כאשר הפילוסוף ליאו שטראוס קרא לספרו הגדול "ירושלים ואתונה", הוא הנגיד את השתיים כשתי השקפות עולם הפוכות שאינן נפגשות לעולם. כאשר הדג נחש שרים על