חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.
ברומניה, כך סיפר סבא, בכל מוצאי שבת היו מזמינים הוריו כרכרה רתומה לסוס, לוקחים את שני בניהם ויוצאים למסעדה ולאחר מכן לאופרה. סבא תמיד אהב אופרה ומחזמרים (תודה אקדמיה על התיקון המבאס)
למדינת ישראל יש הרבה בעיות. ואנחנו הישראלים אוהבים לדבר על הבעיות שלנו, להסביר איך הגענו לכאן, להציע פתרונות. לפעמים מרגיש שאנחנו מדברים על אותן בעיות כבר שנים אבל לא הרבה משתנה
*פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק של שלומית* החלטה מרגשת מאוד התקבלה השבוע בבג"ץ בנוגע לאישור הליך פונדקאות לזוגות גברים. איתה הגיעו עדת המבקרים והחוששים, לגבי הרחבת
המחשבה על בית מדרש הורים נולדה מתוך מפגש בין שתי מחשבות מרכזיות שאציג במאמר, ומרצון "להוציא את בית הספר מגדרו"
כן קשה להודות אבל מספיק להסתתר: אם לא מערכת הרווחה לא הייתי איפה שאני היום. אם לא מערכת הרווחה יתכן והייתי היום דור
המגורים בירוחם הרחיקו אותנו מפעילות הבוגרים. יום אחד הגיעה אלינו הבשורה ששוב שיש לנו מקום על ספסלי בית המדרש
החופה היהודית אמורה להחזיק המון מרכיבים שלא באים לידי ביטוי לצערנו הרב במציאות הישראלית.
