כבר אמרו לפנינו שהמלחמה היא ״ממלכת אי-הוודאות", ועכשיו זו כבר לא רק ידיעה, אלא תחושה ממשית שהרבה מאיתנו חווים. בשיבה אל הטקסטים העתיקים שלנו – בעתות שגרה כמו בעת משבר – יש משאלה עמוקה לתשובות, להנחיה, לסימון דרך. אבל אולי יותר מכפי שיש באפשרותם לספק לנו את כל התשובות, יש בכוחם לסייע לנו לשרטט בעדינות את השאלות.
תופעת המלחמה כמובן שהעסיקה את המקרא, ובעקבותיו גם מצאה את מקומה בדיוניהם של חכמים: סוגיות פילוסופיות מופיעות שם לצד מחשבות משפטיות; שאלות אמוניות בסמיכות לדילמות מוסריות. נתחיל עם הצבת התשתית המקראית ולאחר מכן נעקוב אחר הפרשנות החז"לית, כפי שזו קורמת עור וגידים במשנה ובגמרא.
חז״ל לא אחזו בכלי מלחמה כמו שאנחנו מדמיינים. לא היו להם חרב, כידון, קסדה או מגן. אבל היו גם היו להם הכלים שלהם: מילים ומחשבות, דרשות ופירושים. ואולי, במובן מסוים, זה תפקידו של בית המדרש גם בעת הזאת – לסייע לנו לפרש את המציאות שניצבת מולנו, לחדד את ההבנה שלנו ולהציב סימני שאלה, ביחד.