תגית: בית פרת

לפני כמה שבועות התכנסנו בסלון של קרן לערב נשים של גרעין השותפין הירושלמי. בפתיחת הערב נתבקשנו לכתוב על פתק קטן מהי נשיות לדעתנו. מיד התקבץ

מונחים של חסד ונתינה תמיד נכחו בסביבה שלי. גדלתי בקהילה קטנה שנכחו בה, לצד שגרה של תפילות משותפות ושיעורי תורה, מסגרות קבועות של נתינה ומעורבות

מאז שאני מכירה את עצמי השבת תמיד הייתה חלק חשוב מחיי, משום שהיא הייתה טבועה בי מאז ומעולם, כבחורה שגדלה בהווי דתי, למרות שהורי פתחו

על רקע שאלות רבות על התפילה בבית פרת ירושלים, כמו הדיונים על מיקום המחיצה, אופן הישיבה, הציפייה או חוסר הציפייה לחוויה רוחנית – פגשנו את הרב

המאמר של יוסי קליין בעיתון "הארץ", "אליטה חסודה שלנו", נכח בשבועות האחרונים בשיחות רבות וטעונות שהשתתפתי בהן, ושמעתי דברים שהיו לא פשוטים עבורי מאנשים קרובים

בפרשת השבוע, פרשת 'צו', מתוארת עבודת הקורבן למזבח. הדם והשמן, הקושי והדיוק, עולים מכל פסוק ופסוק. איך ייתכן שמלאכת המזבח כה מלוכלכת, כה קטנונית?

מהו אתגר השבת בזמננו? מהו מקומה של השבת במרחב הציבורי הישראלי בכלל והירושלמי בפרט? של מי השבת הזו בכלל?