
הדרך המהירה לאלטנוילנד
הפעם החלטתי לא לשחק במשחק המטופש הזה. אני תכננתי להגיע לרכבת מסוימת אבל אני לא ארוץ עכשיו ואדחס בין כל האנשים
הפעם החלטתי לא לשחק במשחק המטופש הזה. אני תכננתי להגיע לרכבת מסוימת אבל אני לא ארוץ עכשיו ואדחס בין כל האנשים
היכרות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית מוכרחה להתחיל כבר בגיל צעיר, ולאו דווקא לנחות לראשונה בשערי הבקו"ם או השירות
איך מגדירים קהילות יהודיות־ישראליות? כמה כאלה קיימות ואיפה אין כאלה? מה הפוטנציאל של קהילות כאלו, ואיך ממפים פוטנציאל?
מה שאני אציע כאן הוא את נקודת המבט שלי, כיהודי ישראלי חילוני, על התפילה היהודית.
בלוח השני העברי, הדרך מהחירות לעצמאות עוברת דרך הזיכרון. לפחות חלק מהרצף הזה אינו מקרי
לבנות ולהיבנות, שני הפכים שהם אחד. הבנייה, מכוונת החוצה. היא יוצרת, מפתחת, מקימה ומזיזה הרים. לעומתה ההיבנות, ההתפתחות והצמיחה המכוונת פנימה
מהי אותה "ההתחדשות היהודית" שנראה שכולם מדברים עליה? מה היא יכולה לתרום לנו? מדוע השיח עליה רלוונטי?
המעבר ממולדת פיזית, אל מולדת שמייצגת פוטנציאל היא מרגשת בעיני מאד. רגשות וזכרונות הם חלק משמעותי מתחושת השייכות שלנו, אבל גם לאפשרות להגשים חלומות יש פוטנציאל לתחושות שייכות חדשות.
ישנה אמירה נושנה על כך ש"בית הכנסת שהחילונים לא הולכים אליו הוא אורתודוקסי". אם האמירה עדיין נכונה? באיזו מידה? ולמה?
אני סיגל ואני ציונית וזה פשוט ככה. כי הבית שלי הוא ארץ ישראל, לאו דווקא השלמה. זה מה שלמדתי לאהוב.
התרגלנו לאחוזי פתיחה גבוהים – מבטיחים לשמור על הסטנדרט.
בית פרת – מדרשה ישראלית | יישוב אלון | ד.נ מזרח בנימין 90618 | טל: 02-6566209 | פקס : 02-9979122 | info@beitprat.org
בית מדרש ישראלי (ע״ר)