
מנהג קריאת מגילת העצמאות
מגילת העצמאות, ששיאה נפתח במילים "לפיכך נתכנסנו", מזכירה לנו בעבור מה נתכנסנו, ויותר מכך מזכירה לנו שהתכנסות
מגילת העצמאות, ששיאה נפתח במילים "לפיכך נתכנסנו", מזכירה לנו בעבור מה נתכנסנו, ויותר מכך מזכירה לנו שהתכנסות
לבנות ולהיבנות, שני הפכים שהם אחד. הבנייה, מכוונת החוצה. היא יוצרת, מפתחת, מקימה ומזיזה הרים. לעומתה ההיבנות, ההתפתחות והצמיחה המכוונת פנימה
הציבור החילוני לא אמור לציית לכללי ההלכה בט' באב. יש ליצוק למועד זה את המשמעות הרלוונטית לציונות החילונית, וזה צריך לקרות מתוך השתייכות ולקיחת אחריות.
המעבר ממולדת פיזית, אל מולדת שמייצגת פוטנציאל היא מרגשת בעיני מאד. רגשות וזכרונות הם חלק משמעותי מתחושת השייכות שלנו, אבל גם לאפשרות להגשים חלומות יש פוטנציאל לתחושות שייכות חדשות.
הזהו גורלה של החברה הישראלית להתנתק משורשי יצירתה ולהמשיך לרחף כהזיה תלושה בחלל הפוליטי, ללא יסודות המחברים אותה לקרקע צמיחתה?
אני ציונית? כן. כי סבתא רבה אלקה וסבא רבה חיים החליטו למרוד בחיים החרד(ת)יים שלהם בלבוב שבפולין ולעלות לארץ ישראל הקדושה. כן, כי סבתא רבה פנינה
כשאני קוראת סוגיה בגמרא היום, צורת ההתדיינות מזכירה לי בראש ובראשונה דיונים קהילתיים ואספות חברים. הדמיון הזה איננו מקרי.
מהו מהותו של מפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית בישראל, ומהם אתגריו המהותיים?
הדיון על מרכזיות האנטישמיות לגבי ההיסטוריה של העם היהודי לא התחיל מהשואה. הוא עתיק אולי כמו העם היהודי עצמו.
התרגלנו לאחוזי פתיחה גבוהים – מבטיחים לשמור על הסטנדרט.
בית פרת – מדרשה ישראלית | יישוב אלון | ד.נ מזרח בנימין 90618 | טל: 02-6566209 | פקס : 02-9979122 | info@beitprat.org
בית מדרש ישראלי (ע״ר)
המורים החסידיים הציעו פרשנות מחודשת לחגים ולמועדי השנה, במטרה להבין אותם באופן פנימי ורוחני יותר. בעקבות דרשה מספר הזוהר ננסה לחשוב יחד, בלימוד ובשיחה, האם גם ליום העצמאות עשוי להיות צד אישי יותר, הנוגע ללב ולנפש.
לפני קצת יותר מעשר שנים, באלול ה', הרגשתי לראשונה את החיבור המיוחד והעוצמתי במפגש של תפילה עם קהילה. במקרה (או שלא), החוויה הזו הייתה שלובה עם הפעם הראשונה שהייתי שליחת ציבור, וזה היווה עבורי הזמנה להמשיך להתפתח ולהעמיק בתפילה ובשליחות ציבור ביחד איתכן ואיתכם.
"את הלילה הזה אתה עוד תספר לילדים ולנכדים ולנינים עוד הרבה אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה", עמוס עוז מספר שכך אביו אמר לו כאשר הרים אותו על כתפיו בליל כ"ט בנובמבר.
מה מעצב את חיינו? אילו סיפורים מכוננים ילוו אותנו בהמשך? ואיזה יום או תקופה בחיינו יהפכו לסיפורים אותם נספר לילדינו ולנכדינו?
בחבורה ננסה להתבונן אחורה וקדימה בזמן, על איך היסטוריה הופכת לסיפור, ואיך שיום חולין אחד מתמלא פתאום כולו חסד בזכות הסיפור אותו אנו מספרים.